בבוקר קייצי אחד לפני 30 שנים לא היה לי מה לעשות אז שכבתי על המיטה שלי, וחשבתי “מה אני אהיה שאהיה גדול?.” .
חשבתי על זה הרבה זמן והגעתי למסקנה: ” אני אהיה אסטרונאוט!!! “.
אני נועם אני בן 35 וגר במושב יש לי שיער כתום (או כמו שכולם מכנים אותי: גינגי) ועיינים כחולות ואני הגשמת את החלום שלי: להיות אסטרונאוט..
להורים שלי קוראים רונית ודור ויש לי 3 אחים
- דניאלה
- לורן
- שי
מאז שאני בן 5 החלום שלי הוא להיות אסטרונאוט, אני כל הזמן חשבתי על זה .
שהייתי בן 12 ביקשתי מההורים שלי ללכת ללמוד בתיכון שיש בו מגמת אסטרונאוטיקה , אבל הייתה לי בעיה , להורים שלי היו בעיות כלכליות ותיכון שיש בו מגמת אסטרונאוטיקה עולה יקר מאוד.
אז התחלתי לחסוך כסף , כל החופש הגדול לפני כיתה ז עבדתי ב- 3 עבודות, והשגתי מספיק כסף לשלם על השנה הראשונה בתיכון.
אבא שלי לקח אותי לשיחה יום לפני שנרשמתי לבית הספר:
“נועם המצב הכלכלי שלנו ממש מדרדר, אנחנו רוצים להוציא את לורן מהגן, אני ואמא עובדים כל היום ואין מי שישמור עליה , אז חשבנו שאולי תתן לי ולאמא את הכסף כדי שלורן תוכל להשאר בגן.”
כעסתי ועניתי לו בעצבים:
” אין מצב בזמן שכל החופש ישבתם רגל על רגל ועשיתם כיף אני עבדתי מ- 8 בבוקר עד 12 בלילה כל יום ואתה רוצה לקחת לי את הכסף , אין מצב שאני אתן לך את הכסף”.
עליתי לחדר שלי ושל שי וטרקתי את הדלת חזק! , שי היה בשיחה עם חבר שלו ונבהל, אחרי שטרקתי את הדלת הוא ניתק את הטלפון, הוא שם לב שהייתי כעוס והוא בא לדבר איתי:
“נועם מה קרה?”
” אבא ואמא רוצים לקחת לי את הכסף שחסכתי בשביל לשלם על הגן של לורן”
“למה?”
“כי המצב הכלכלי שלנו ניהיה רע ואין להם מספיק כסף בשביל הגן שלה”
” אז תשאל את זיו (זיו זה חבר של אחותי דניאלה) אם הוא יכול לשמור עליה , הוא כבר סיים את בית הספר והוא עובד רק בערב”
הייתי המום ושמח בו זמנית , הלכתי לחדר של דניאלה פתחתי את הדלת וזיו היה שם:
” היי דניאלה, היי זיו , אני צריך את זיו ל- 5 דקות, אפשר?”
דניאלה אמרה לי:
” כן אבל זריז , טוב?”
“כן , אמרתי לך רק לחמש דקות וזהו”
יצאתי עם זיו מהחדר של דניאלה ודיברנו:
“היי נועם מה קורה?”
“הכל טוב”
“על מה רצית לדבר איתי?”
“רציתי לשאול אותך אם אתה יכול לשמור על לורן , כי היא כבר לא בגן בגלל הבעייות הכלכליות שיש לנואתה יכול?”
” כן אני יכול אבל אני דורש 50 שקלים לחודש”
הייתי המום , זה היה מחיר כל כך זול ממה שציפיתי אז הסכמתי.
” אין בעיה אני מוכן לשלם 50 שקלים לחודש”
טיפלתי בבעיה הזו ואז הלכתי להרשם לבית הספר, הכל עבר בצורה מצוינת. שבוע אחרי שנרשמתי לבית הספר הלימודים התחילו , הייתה לנו אופציה לבחור איזה מגמה אנחנו רוצים ללמוד ובחרתי אסטרונאוטיקה.
זו הייתה עבודה קשה ללמוד את זה, אבל בסופו של דבר הצלחתי וסיימתי את הלימודים בהצטיינות ועשיתי בגרות באסטרונאוטיקה.
הלכתי לצבא ושם הייתי בחיל האויר , הייתי גאה בעצמי כל כך .
סיימתי את הצבא והלכתי ללמוד באוניברסיטה, שם עשיתי תואר ראשון ותואר שני באסטרונאוטיקה , ושם פגשתי את אישתי אגם.
אחרי הכל הייתי בן 25
בגיל 27 התחנתי איתה ועברנו לגור בחוץ לארץ בגלל המבחנים לנאסא
בחוץ לארץ נולד הבן הראשון שלי: גבריאל
אחרי חצי שנה שגרתי בחוץ לארץ עם אגם וגבריאל שהיה בן חודש.
ההורים שלי והאחים שלי ואחיינים שלי באו לביקור:
לדניאלה יש כבר 2 ילדים: אסף שהיה בן 5 ושירה שהייתה בת 3.
ושי נשוי בלי ילדים ולורן שהייתה בת 20 לא הייתה נשואה.
הכנו ארוחה גדולה והיה כיף, אבא שלי לקח אותי לצד ודיבר איתי:
“נועם אם בגיל 12 לא היית רב איתי על הגן של לורן לא היינו כאן היום , כל הכבוד לך שהצלחת והראית לנו מי אתה אתה ממש גיבור.”
בדיוק שבאתי לענות לאבא שלי צלצל הטלפון והמספר היה המספר של נאסא.
אמרתי לאבא שאני כבר חוזר עניתי להם והנציג שלהם אמר לי:
“שלום, עם מי אני מדבר?”
“אתה מדבר עם נועם כהן אני עשיתי את מבחני הקבלה , התקבלתי?? “
“כן , אתה התקבלת ועכשיו אתה חלק ממשפחה שלנו , בעוד חצי שנה אנחנו מטיסים חללית לירח ויש לך אופציה להיות עליה, אבל כדי להיות עליה אתה צריך לעבור אימונים מיוחדים , אתה רוצה להיות על חללית?”
“כן , כמובן אני אשמח”
אז תגיע מחר, 7 בבוקר להיות באולם האימונים ביי וערב טוב”
“ערב טוב”
“ביי”
רצתי מהר לסלון וצעקתי את הבשורה המשמחת:
“נאסא התקשרו עברתי את מבני הקבלה מחר יש לי אימון ראשון!!! “
כולם הסתכלו עליי במבטים המומים אבל שמחים בו זמנית וזה היה קצת מוזר.
ואז פתאום האחיינים שלי אסף ושירה שאלו את דניאלה “מה זה נאסא?”
ואז כולם צחקו, שמנו שירם והתחלנו לרקוד, אפשר להגיד שזה היה ערב בלתי נשכח.
אחרי 3 חודשים אגם היתה שוב פעם להריון והיא הייתה צריכה עזרה, אז אמא שלה באה לגור איתנו כדי לעזור לה בזמן שאני באימון.
שאגם הייתה בחודש רביעי הגיע הזמן שלי וטסתי לחלל.
היו לי בלב המון רגשות:
דאגה- אני דואג לאגם ולגבריאל, ואני דואג שאולי לא אחזור מהטיסה הזו……
שמחה- הגשמתי את החלום שלי להיות על חללית אמיתית.
עצב- אני לא הולך לראות את המשפחה שלי 4 חודשים
ועוד המון רגשות שאי אפשר להסביר.
הצוות שהיה איתי בחללית הרגיעו אותי.
כל יום הייתי מדבר עם אגם וגבריאל,הייתי מראה להם את החלל ואת המחקר, ואז הגיע הרגע שבו החללית הגיע לירח, באותו הרגע שנחתנו התקשרתי לאגם והראתי לה את הירח, שנינו היינו שמחים J אבל גם מודאגים L ..
הגיע היום שבו היינו אמורים לחזור לכדור הארץ, סידרנו את עצמנו, חגרנו חגורות וחזרנו לכדור הארץ, שירדתתי מהחללית היו מלא צלמים שצילמו אותי ואת הצוות שהיה איתי, ראיתי את אגם וגבריאל, את ההורים שלי, את שי ואישתו הילה, את דניאלה זיו אסף ושירה, אבל מה שהכי שמתי לב אליו היו הדברים הקטנים:
להילה אישתו של שי הייתה בטן גדולה מה שסימן לי שהיא בהריון.
לאבא היה מבט גאה ולאמא היו דמעות בעיינים
אבל לאגם היה גם בטן גדולה, גם דמעות בעיינים וגם מבט גאה.
שהגעתי אליהם אחרי כל הצילומים קיבלתי חיבוק ענקי מכולם וזה היה הרגע הכי טוב בחיים שלי.
בגלל שגם הגשמתי את החלום שלי, גם קיבלתי אהבה מכל המשפחה שלי
והכי חשוב הספקתי להגיע לפני שאגם ילדה את התינוקת.
חודש אחרי שנחתתי אגם ילדה את ביתנו השנייה: נעמה
היא דומה מאוד לאישתי וקראנו לה על שמי.
אפשר להגיד שהחיים שלי התחילו רע L ועם השנים נהיו טובים.
החיים לפעמים קשים אבל קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים
