רילוקשיין – הימים הראשונים שלי
היי אני נטע, בוקר אחד בחודש ספטמבר 2019 הגעתי לבית ספר חדש, כל הילדים מסביבי דיברו בשפה שלא הבנתי צחקו מבדיחות שלא הכרתי והכל נראה כמו תוכנית טלויזיה שעד לא מזמן הייתי רואה רך דרך מסך.
איך מצאתי את עצמי בבית ספר אמריקאי? אתם בטח רוצים לדעת ! אז כדאי לכם לקרוא זה לגמרי אמיתי. כן, גם אני לא האמנתי בהתחלה.
הסיפור שלי התחיל בסוף החופש הגדול לפני שנתיים וחצי. אני ומשפחתי בדיוק נחתנו בארה”ב.
ארה”ב מחולקת ל50 מדינות ואנחנו נחתנו במדינת מסצוסטס והגענו לעיר הבירה בוסטון.
מיד כשהגענו לבית החדש הרגשתי שזה הולכת להיות חוויה מיוחדת. אמא שלי נסעה לפנינו וקנתה כמה דברים, קצת ריהוט קצת אוכל אבל את האווירה המיוחדת הרגשנו כבר בדרך משדה התעופה לבית החדש.
לילה ראשון היה הכי טוב, ולמה אתם שואלים? כי לא הצלחנו לישון. היינו בג’טלג [זמנים שונים]. אבא שלי אמר “אני מעיר אתכם מחר ב11:00 בבוקר” . ומי שיודע, 11 בבוקר בשעון ארה”ב זה כמעט 6 בערב ישראל …והרגיש לי ערב למרות שאכלנו ארוחת בוקר, למשך כמה ימים.
אני בת אמצעית בין שני בנים. יש לי אח אחד [ארז] גדול, אחד[אהוד] קטן. הם שיחקו עד אמצע הלילה אבל אני עייפה כבר מהבוקר.. חיכיתי לרגע שיגידו לי שאפשר ללכת לישון. כשאבא שלי אמר שסוף סוף אפשר ללכת לישון רצתי למיטה ופשוט נרדמתי.
כשהרגשתי שעניין השעות תהיה ההסתגלות היחידה הגיע עניין האוכל
האם אי פעם הלכתם לקנות בסופרמרקט אמריקאי? שמעתם על COSTO? אם לא אז לא נורא. כי בתחום האוכל ישראל מוצלחת יותר.
מיד בשבת בראשונה כשהגענו לבית כנסת פגשנו את משפחת הרשקוביץ. כל יום ראשון הלכנו לטייל. בהתחלה גילינו את השלכת, לא תאמינו כמה צבעים יש בגבעת עצים אחת? במיוחד באיזור שלנו. זה היה הכי יפה.
לאחר שבועיים בהם טעמנו ובדקנו ריחות צבעים וטעמים חדשים, אמא ואבא אמרו: צריך להתכונן לבית ספר. לפחות שבוע לפני ארגנתי תיק, בגדים, קלמר. אמא שלי אמרה שיש ילדה בגילי שהגיעה גם מישראל ושאלה אם אני רוצה להיפגש איתה.
יומים לפניי בית ספר הילדה באה עליי מיסתבר שקוראים לה יעל. היא היתה נחמדה וגילינו שנהיה באותה כיתה. היא סיפרה לי איפה היא גרה ושיש לה כלב. שדיברנו גילינו שיש לנו אותו תחביבים ידעתי שהולכת להיות לי חוויה מענינת ולא אהיה לבד.
תחילת הלימודים הגיע הזמןןן!! אני מתחילה לימודים איזה לחץ. אמא ואבא שלי היו שם כשנכנסתי לכיתה. ראיתי את יעל אני והיא היינו בלחץ לא ידענו מילה באנגלית והיה קשה. אבל ידענו שאין לנו מה לעשות אז זרמנו. כששאלו אותנו דברים לא הבנו כלום כאילו אתה שומע “בלה בלה” מה רצו ממני.
בשעה [שיעור] רביעי, באה מישהי ושאלה האם יעל ונטע פה? היא הציגה את עצמה ואמרה שגם לה קוראים יעל והיא הגיעה מישראל לפני 25 שנה והיא תלמד אותנו אנגלית כל יום
עיריית בוסטון הכינה תוכנית בשם ELE זה תוכנית לאנשים שבאים מארצות שונות וצריכים ללמוד אנגלית. זו היתה המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש וזה רק היום הראשון.
אחרי כל זה….
חזרתי מבית ספר , שתינו שוקו וכל אחד סיפר בבית על החוויה שלו במסגרות החדשות
בהמשך למדנו על התרבות המקומית החגים שלהם אבל לא שכחנו לבלות הרבה עם הישראלים.
כותבת: נטע סלע ה3 תלמידה חדשה שחזרה משנתיים מארה”ב.
