שלום, קוראים לי תמר. יש לי שיער ארוך אני אוהבת לאפות, לרקוד ולצייר. אני הקטנה במשפחה ולפני יש לי שלושה אחים. לאח הבכור שלי קוראים אורי, הוא בן 15 ולומד בכיתה ט’. הוא מאוד אוהב לשחק כדורסל והוא מאוד גבוה. לאח השני שלי קוראים עידו הוא בן 12, גם הוא גבוה והוא אוהב לשחק כדורגל. האח השלישי שלי הוא אביתר בן 10 וחצי.
לאמא שלי קוראים נועם. היא עובדת כמורה בבית הספר שלי, מלמדת אומנות. לפעמים היא מורה מחליפה בכיתה שלי וזה ממש כיף! כי כשאני רוצה משהו, היא מביאה.
לאבא שלי קוראים מתן, הוא עורך דין. הוא גבוה מאוד, בבית שלנו הוא כמעט מגיע לתקרה!
עכשיו אני אספר לכם מה קרה אתמול בבית הספר. היה ממש מעצבן. אני וחברותי תהילה, טליה ונוגה, רצינו להמציא משהו חדש. אני רציתי להמציא שיר חדש, תהילה רצתה להמציא סיפור וטליה רצתה להמציא ריקוד. כולנו התווכחנו מה לעשות. האם לעשות ריקוד? האם לעשות סיפור? או האם לעשות שיר? לא ידענו מה לעשות. אחרי כמה דקות אף אחת לא רצתה לדבר אחת עם השנייה! כבר כמה ימים לא דברנו ורק רבנו. זה היה ממש מעצבן! יום אחד, אמרתי את זה למורה שלנו, היא אמרה שאנחנו צריכות לדבר. אז אמרתי את מה שהמורה אמרה לי אבל הם אמרו “את סתם ממציאה מילים ואת גם סתם משקרת”. התעצבנתי עליהם מאוד ולא ידעתי מה לעשות!
אמא שלי אמרה לי לנסות לדבר איתן אבל אמרתי לה שכבר המורה אמרה לי את זה וזה לא עזר. אבא שלי הסביר לי שאם הם לא רוצות להיות חברות שלי, הן לא חייבות וזה בעיה שלהן ואם אני רוצה, אז להגיד מה באמת אני חושבת.
“אבל היינו חברות ממש טובות, אני רוצה להמשיך להיות חברה שלהן, הן פשוט לא מסכימות. זה ממש מעצבן!” אמרתי לאבא שלי. הוא אמר לי שזה נכון מה שאני אומרת וגם לו זה קרה הרבה פעמים בילדותו.
יום אחרי זה, הבנתי שאני צריכה להגיד להן מה שאני חושבת כמו שאבא שלי אמר לי לעשות. פתאום צץ לי רעיון. אפשר לחבר את הרעיונות של כולנו יחד. לדוגמא, אני אשיר שיר וברקע יהיה ריקוד וליפני השיר נספר סיפור שקשור לשיר. אמרתי להן על הרעיון שלי והן אמרו “זה פשוט רעיון מעולה איך חשבת עליו, את ממש חכמה, איך אנחנו לא חשבנו על זה”.
למחרת בבוקר, נפגשנו בכיתה, ניסינו לחבר הכל ביחד והתאמנו על זה. חשבתי לעצמי שזה יכול להיות בנושא חברות שזה יהיה גם קשור לריב שהיה לנו ואיך פתרנו אותו. באותו היום כבר סיימנו לחבר את כל הרעיונות וביקשנו להציג את זה בכיתה. המורה הציעה שנציג את זה בטקס של טו’ בשבט.
הטקס הגיע והיינו מאוד לחוצות! אבל בסוף עשינו את זה וכולם מחאו לנו כפיים.
כשחזרתי מבית הספר, סיפרתי את זה לאמא והיא אמרה לי “כל הכבוד מתוקה, אני מאוד גאה בך שפתרת את הריב בעצמך ובסוף יצא משהו גדול”.
גם אני הייתי גאה בעצמי ובסוף, יצא באמת משהו גדול. הופענו מול כל בית הספר. היה לי ממש כיף!
סוף
