יום אחד לפני שנים רבות חיה לה ילדה ושמה שחר. לשחר היתה משפחה. שם משפחתה היה משפחת צ’מיה. שחר היתה בת 8 וחצי. היה לה בית יפהיפה וגינה מהממת.
בגינה שלה היה אגם מים. ערב אחד זהר האגם והתחיל להתמלא. שחר, שבדיוק היתה במיטתה, ראתה את זה מבין הווילונות שבחלון. שחר רצתה לומר לאבא ואמא שלה מה שקורה בגינה. אבל מרוב ששחר לא יכלה להתאפק היא קפצה מהחלון שבחדרה לגינה.
בהתחלה שחר לא הבינה מה קורה, אבל אז היה הבינה. שחר הבינה שמשהו קסום קורה באגם. האגם התחיל להסתחרר ופתאום הוא הפך למערבולת אחת. שחר פשוט לא התאפקה וקפצה לתוך המערבולת. המערבולת הסתובבה חזק חזק ומהר מהר. עד שסוף סוף שחר הגיעה לקרקעית. שחר הבינה שהיא כבר לא באגם אלא שהיא הגיעה למקום קסום לגמרי. שחר התחילה לחפש מישהו שיעזור לה לחזור לביתה. היא פגשה תמנון, אבל הוא לא היה יכול לעזור לה. היא פגשה צב ים, אבל גם הוא לא היה יכול לעזור לה. עד שלבסוף היא מצאה מישהו שכן היה יכול לעזור לה. זה היה הדבר הכי קסום ששחר ראתה בחיים שלה. זו הייתה בת ים יפהפייה.
בינתיים עבר במקום הזה מישהו לא כל כך נחמד. הוא היה כמובן דג חרב ושמו ברוס. ברוס לא אהב ממש את בת הים ואתם רוצים שנגלה לכם איך קוראים לבת הים? שמה היה רוזלינדה . גם רוזלינדה לא ממש אהבה את ברוס. שחר שלא ממש הכירה את המקום הזה ולא ידעה שברוס הוא רשע. שחר שאלה את רוזלינדה מי זה ברוס. רוזלינדה ענתה לה שברוס הוא רשע. שחר כל כך נבהלה עד שהיא נפלה על הריצפה. ברוס רצה לינקום ברוזלינדה. הוא זכר טוב טוב איך רוזלינדה הרסה לו את החיים כשהוא היה תינוק. ברוס היה גם מכשף. הוא השתמש בכישוף הכי חזק שלו. גם רוזלינדה השתמשה בכישוף הכי חזק שלה כדי להגן על שחר כדי שלא תיפגע. הם ערכו קרב רציני. פעם אחת ברוס ניפגע ופעם אחרת רוזלינדה נפגעה, עד שלבסוף ברוס ויתר. “די, אני לא יכול עוד להילחם” אמר ברוס.
עכשיו רוזלינדה באמת יכלה לעזור לשחר .שחר סיפרה לרוזלינדה את כל מה שקרה. רוזלינדה ידעה את כל הסיפור עכשיו כששחר סיפרה לה. רוזלינדה אמרה לשחר: “עלייך להשתמש בכישוף ההחזרה הביתה. תחזרי אחריי, לאחר מכן תסתובבי במערבולת ואז תצאי מהאגם. זי-בזו, קדי-קדו, זי-בזו, קדי-קדו”.
שחר הסתובבה במערבולת ואז יצאה כולה שלמה ובריאה מתוך האגם. הייתה לה הפתעה די מפתיעה. ההורים שלה חיכו לה בחוץ. ההורים של שחר שאלו אותה “שחר, איפה היית?”. שחר ענתה להם “למה אתם שואלים אותי?”. “כי אנחנו רוצים לדעת איפה היית. אל תדאגי, אנחנו כבר יודעים איפה היית. שכחת מזה שהיום יום ההולדת שלך? האם את מקבלת את המתנה שלנו לכבוד יום ההולדת שלך?” שחר ענתה להוריה “כן, כמובן. הורי היקרים. מדוע שלא אקבל את מתנתכם?” ענו לה הוריה “כי היא הייתה קצת הפתעתית מדי”. וכך היה. בכל ימי ההולדת שלה שחר קיבלה מתנה קצת הפתעתית מדי, אבל גם נחמדה. ממש כמו ההפתעה הזו.
וזה סוף הסיפור.
