נווה שאל את אבא שלו מה ההמצאה שהוא עובד עליה. אבל אבא שלו אמר שזה סוד. נווה חשב בליבו מה ההמצאה שהוא עובד עליה? אחרי כמה ימים נווה שאל אם הוא יכול לרדת למרתף שבו היה את ההמצאות של אבא שלו. אבא שלו, שלא חשד בכלום, הרשה לו לרדת למרתף.
נווה ירד למרתף ובחן את ההמצאות של אבא שלו: הכובע החכם שצועק תשובות נכונות אבל בזמן הלא נכון ,מילון שאתה אומר את המילה והמילון נפתח בעמוד ומשקפיים, רגע, המשקפיים לא היו שם לפני כמה ימים. אולי זאת ההמצאה שאבא של נווה עובד עליה? נווה בחן את המשקפיים לא היה בהם שום דבר מוזר. נווה הסס ואז לקח את המשקפיים ושם אותם על העיניים. פתאום הכול השחיר ונעשה מטושטש אחרי כמה שניות הראיה שלו התחילה לחזור אליו, רק שהוא לא עמד במרתף. הוא היה על גבעה קטנה. מצד אחד התחיל אוקיינוס ומהצד השני היה אזור מישורי עם כפר קטן. מקדימה הייתה קבוצה של גבעות ובקצה יער סבוך אבל היה הבדל ענק – כל העולם היה קובייתי. נווה היה בתוך מיינקראפט. נווה הלך לעץ קרוב והתחיל לחצוב אותו. הוא הפך את העצים לקרשים. עם הקרשים הוא הכין שולחן יצירה ועם השולחן יצירה נווה הכין מכוש מעץ וגרזן מעץ. אחרי זה נווה הרג פרה לקח את האוכל והלך לכיוון של הכפר. בדרך פתאום הופיעו שתי דמויות. אחת עם שריון עור שלם ואחת עם לוחית חזה מברזל. “האקרים” חשב נווה בליבו הוא שנא האקרים! האקרים היו שחקנים שפרצו לעולמות של אחרים והרסו דברים ששחקנים אחרים בנו. נווה לא רצה להילחם בשלב מוקדם מדי אבל לא היתה לו ברירה. הוא הלך והתקרב עד שאחד מהם הבחין בו ורץ לכיוון של נווה. נווה ברח. הוא לא רצה לחשוב מה קורה אם אתה מת והוא גם לא רצה לבדוק. נווה הסתכל אחורה וראה את שני ההאקרים רודפים אחריו. נווה פחד מאוד והרגיש שהוא הולך למות. פתאום הופיעו שישה שחקנים, לרגע נווה חשש שהם גם האקרים אבל למרבה ההקלה, השחקנים התחילו להילחם נגד ההאקרים ותוך שלוש שניות לא נשאר כלום מההאקרים. נווה הבין שהם לא האקרים. השחקנים פנו אליו “בוא ניתן לך שריון חדש” אמר אחד השחקנים. נווה התקרב אליהם. אחד מהשחקנים הביא לנווה שריון מברזל, מכוש מברזל וגרזן מברזל נווה הודה לו על השריון והכלים החדשים. השחקן אמר לנווה “בבקשה” והלך לדבר עם מישהו מהשחקנים. נווה ניסה למצוא את מנהיג החבורה מה שלא היה קשה במיוחד. מנהיג החבורה היה היחיד שהיה עם שריון מיהלומים וכלים מיהלומים. נווה התקרב אליו עד שמנהיג החבורה הבחין בו ושאל אותו “מה אתה רוצה גם קלשון? הנה קח, שמי דן דרך אגב”. דן זרק לנווה קלשון עם כמה כישופים טובים מאוד. נווה אמר לדן “אני אשמח שתעזרו לי להרוג את הדרקון” ,”איזה קטע” אמר דן “בדיוק יצאנו להרוג את הדרקון בוא תצטרף אלינו”. נווה הסכים להצטרף לדן ולחבורה שלו. דן נתן לנווה גם בקבוקי כישופים של זריזות וראיית לילה ,כמה עייני אנד, שמובילות למבנה שבו נמצא השער לאנד (שהוא המקום שבו נמצא הדרקון ,כמה מיטות כדי לפוצץ את הדרקון, קשת וחצים. אחרי כמה זמן דן אמר שהגיע הזמן לישון. כולם שמו מיטה וישנו עליה. אחרי שכולם קמו, דן זרק עין אחת והיא נכנסה לתוך האדמה. כולם הוציאו אתי חפירה והתחילו לחפור למטה. נווה נכנס לבור שבו דן חצב. אחרי כמה שכבות בלוקים, דן הגיע לשכבת אבן הוציא את המכוש והמשיך לחפור. אחרי כמה זמן דן ונווה הגיעו למבנה שבו היה השער לאנד. דן כתב בצ’אט לשאר החברים שהוא הגיע.
דן ונווה נכנסו דרך השער לאנד, הביסו את הדרקון ונווה השתגר לעולם הרגיל בחזרה.
