בבוקר אחד בהיר ויפה, שיחקנו חברותי ואנוכי בכיתה. לפתע, נשמע הצלצול. התיישבנו בכיסאותינו, המורה נכנסה לכיתה ובישרה: “תלמידות יקרות היום נחמה ליבוביץ’ מגיעה אל כיתתנו ומעבירה לנו שיעור”, ובנוסף המשיכה “מגיעה אל כיתתנו תלמידה חדשה מלונדון”.
המורה התיישבה בכיסא שלה ושאלה: “מי מכירה את נחמה ליבוביץ’ או יודעת עליה דבר מה”?
אף אחת לא הרימה את ידה. לפיכך, אמרה המורה: “ובכן אם כך, אראה לכן מצגת על נחמה”.
במצגת היה מסופר על נחמה, על תפקידיה ועל אנשים רבים ושונים להם היא סייעה.
נחמה היא פרשנית, פרופסור למקרא, מורה ומחנכת. נחמה היא כלת פרס ישראל בתחום החינוך.
לאחר המצגת המורה חילקה לנו דפי עבודה על נחמה. עניתי על דף העבודה בקלות רבה (כמובן בעזרת מצגת ההסבר).
סיימנו את דפי העבודה והגשנו אותם למורה. לפתע, נכנסה לכיתה אישה מאד נחמדה. המורה אמרה “תלמידות יקרות. אנא הכירו, זאת נחמה ליבוביץ”.
נחמה התקדמה אל עבר הכיתה ואמרה “שלום תלמידים אני נחמה ליבוביץ’. אני נרגשת ושמחה מאד להיות בכיתתכן”, והוסיפה “היום נלמד על…”. נחמה לא סיימה את המשפט וכבר נכנסה ילדה אל הכיתה.
“שלום” אמרה הילדה. “שלום, נעים להכיר. מי את?” ענתה נחמה. הילדה אמרה “אני יעל התלמידה החדשה”.
“בואי היכנסי” אמרה נחמה, “תלמידות יקרות” אמרה נחמה והחלה לספר לנו על הילדה חדשה, “זאת יעל והיא חדשה כאן בבית ספר. יעל לא מישראל. היא הגיעה אלינו מלונדון, אני מבקשת לכבד אותה ולהתנהג כלפיה יפה ולא להציק לה”.
ואמרה ליעל “בואי, שבי ליד אמונה”.
יעל התקדמה לעבר מקומה ופתאום אחת הבנות שמה לה רגל, והיא מעדה.
נחמה מיהרה אל יעל ושאלה אותה “את בסדר”? . היא הוסיפה “אני בקשתי להתנהג יפה ובכבוד כלפי יעל, זה ממש לא מכבד לשים לה רגל. תארו לעצמכן שאתן הייתן מגיעות לכיתה חדשה בבית ספר חדש ובנות היו שמות לכן רגל וצוחקות עליכן… גם אתן כמו יעל הייתן נפגעות!”
יעל התקדמה אל מקומה ולפתע אמונה אמרה לה “תפוס”. “מה”? שאלה יעל. אמונה חזרה ואמרה לה: “זה תפוס! המקום הזה תפוס.”.
יעל השיבה: “אבל המורה אמרה לי לשבת כאן”.
“כן, אבל זה תפוס” ענתה לה אמונה והניחה את התיק שלה על הכיסא.
יעל ניגשה אל המורה ואמרה לה:” אמונה לא נותנת לי לשבת”.
נחמה ניגשה אל אמונה וביקשה ממנה “אנא הורידי את התיק”. אמונה הורידה את התיק, ונחמה קראה ליעל ואמרה לה “בואי שבי כאן, במידה ומישהי תציק לך, אני מבקשת שתפני אלי ותאמרי לי”.
נחמה חזרה אל קדמת הכיתה והחלה לומר: “אם אשמע פעם נוספת על הצקה ליעל, הילדה האחראית לכך תיענש בחומרה.”
לפתע, נשמע הצלצול להפסקה. כולם יצאו החוצה חוץ מיעל, אמונה ועוד מספר בנות שנשארו בכיתה.
הבנות שחקו בכיתה ויעל החלה לצייר במחברת שלה. מספר בנות התקרבו אליה והתעניינו במה שציירה במחברתה. כולן פתאום החלו לדבר איתה ולהיות חברות. אחת הבנות מאד החמיאה ואמרה: “מקסים! איזה יפה את מציירת”.
כל הבנות וגם יעל יצאו ביחד להפסקה, שיחקו ודיברו. יעל הרגישה שמחה ומאושרת.
כששבה לביתה, חיוך נפרש על פניה ואמרה לעצמה שהיא ברת מזל שכבר ביום הראשון הצליחה להכיר ולהתחבר עם חברות חדשות לכיתה.
