שלום , באתי לספר לכם על נחמה ליבוביץ. נחמה לא הייתה סתם רבנית היא הייתה רבנית מיוחדת נורא והנה סיפור קטן שקרה לי עם נחמה ליבוביץ, קריאה מהנה.
הייתי תלמידה שלה וזאת ממש זכות. שנחמה הייתה מלמדת תנך היא לא הייתה סתם מלמדת ומסבירה היא הייתה נכנסת לעומק של מה שהיה מלמדת. פעם אחת היא סיפרה לנו סיפור מהתנך וממש נכנסה לעומק של הסיפור ואי אפשר שלא להבין אותה. יום אחד נכנסה נחמה לכיתה והודיע ששבוע הבא יש טיול שנתי כולן שמחו וכולם דיברו על זה כל השבוע. שהגיע היום של הטיול כולן שמחו כולל אני. סימנו להתפלל וירדנו לאוטובוס בשמחה. שהגענו למקום של הטיול התיישבנו על סלעים. אחרי עשר דקות המדריך הגיע והתחיל לספר סיפור מאוד מרתק , שנגמר הסיפור הוא שאל מי הביא זכוכית מגדלת? כי הולכים לתצפת על כול מיני דברים הצבעתי שלי יש והוא ביקש להדגים איתה כמה דברים. נתתי לו את הזכוכית מגדלת ולאחר שהוא סיים להדגים הלכנו לתצפית ושהגענו נזכרתי ששכחתי את הזכוכית מגדלת שם. שאלתי את נחמה אם אפשר ללכת לקחת את זה משם ונחמה אמרה כן אבל רק עם בנות שיודעות את הדרך , הסכמתי והלכתי להגיד לחברות הכי טובות שיצביעו כי בא ללכת איתן והן הסכימו. ואז שאלתי מי זוכרת את הדרך? והן הצביעו והלכתי איתן בדרך דיברנו ופתאום לא הבנו איפה אנחנו נבהלנו נורא וצעקנו נחמה, נחמה פתאום שמענו מדריך שמסביר לקבוצה שלו חשבנו שזה שלנו [המדריך] אז התפצלנו ופתאום חברה שלי שמעה את הקול של המדריך אז הלכנו לכיוון של מה ששמענו. ואז ראינו שזה לא המדריך שלנו אלא של הכיתה המקבילה. אבל בכול זאת הצטרפנו לכיתה השנייה. אבל עשינו כאילו לא הינו שם. שהיה הפסקת אוכל אני וחברות שלי התיישבנו בצד והתחלנו להתלבט אם להוציא את הטלפון מהתיק ואז הבנו שאין ברירה שצריך להוציא את הטלפון דחוף אז התקשרתי לנחמה ונחמה לא ענתה בפעם הראשונה , בפעם השנייה ענתה ואמרנו לה שהלכנו לאיבוד והיא אמרה שנעלה להר עם הדשא. אז עלינו וראינו את נחמה ואת החברות שלנו. ונתנו חיבוק לנחמה והחברות ואז הכול המשיך כרגיל ,
שהגיע האוטובוס חזרנו לכיתה וההורים באו לקחת אותי. יום למחרת הגענו לכיתה ונחמה שאלה איך היה בטיול שהגיע תורי התחלתי לספר איך הלכנו לאיבוד ושסיימתי לספר כולן מחאו לי כפיים והיום המשיך כרגיל, עד השיעור האחרון .
בשיעור האחרון נחמה התחילה לספר על כול מיני הנחיות של טיולים ושנגמרו ההנחיות נחמה התחילה לספר סיפור. שפעם היא גם הלכה לטיול ואבדה… שנגמר הסיפור כולן בכו [כולל אני] והבנו למה היא סיפרה על הנחיות לפני הסיפור והבנו את החשיבות של הנחיות .
בסיום היום חזרתי הביתה וסיפרתי למשפחה שלי על המקרה של נחמה וכל המשפחה שלי בכו הסברתי את המוסר השכל ופה נגמר הסיפור שלנו.
