ציפורים נודדות / רחל קוקוז
שמי רחל קוקוז עולה חדשה מאוקראינה, לומדת בכיתה ד בבית ספר ישורון בחולון. רוצה לשתף אתכם במקרה אמיתי שקרה לי.
כבכל שבת אני ובני משפחתי קמים בבוקר מוקדם אוכלים לנו את ארוחת השבת ו יוצאים לתפילה בבית הכנסת השכונתי.
אבל…את השבת הזאת לא אשכח בחיי. עדיין כשאני עוצמת את עיני ומנסה לדמיין את אותה השבת
אני שומעת באוזני את הפיוטים את הניגונים ואת התפילות מפי החזן שלנו.
באותה השבת עליתי לקומה השנייה “לעזרת נשים” שם אמי ואחיותיי מתפללות
החלונות בקומה היו מאוד גדולים והצלחתי לראות את העננים השחורים שכיסו את השמים. בעודי יושבת “וחולמת”. שמעתי רעש מאוד חזק רעש שהזכיר לי התנגשות בין מטוסים . הבטתי אל החלון והבנתי שמשהו התנגש בעוצמה רבה.
ירדתי במהירות במדרגות המובילות לחצר האחורית של בית הכנסת
ו”חשכו עיני” ראיתי להקת ציפורים בזמן תעופת נדידה שעפו במהירות עצומה
ולצערם לא הבחינו בחלון הזכוכית שהיה שקוף .חלק מהציפורים נפגעו קשות ומעוצמת המכה נפלו לאדמה.
ראיתי המון דם וראיתי את ראשם שמוט. הבנתי שמעוצמת המכה הם מתו.
אספתי את הציפורים וקברתי אותם בבור .בהתרגשות גדולה נכנסתי לבית הכנסת וסיפרתי את מה שקרה לנשים שהיו במקום . הגברים שבבית הכנסת הסתובבו אלי ודרשו שקט. לא יכולתי להירגע .הייתי עצובה ושמחה בו זמנית .כאב לי על הציפורים המסכנות שלא החזיקו מעמד ומתו .ושמחתי שהצלחתי לקבור אותן . כשהסתיימה התפילה חזרנו הביתה ושוחחנו על הציפורים המסכנות .כל אחד מבני המשפחה חשב איך לפתור את הבעיה ? אני הצעתי להמציא מכונה שכאשר ציפורים מתקרבות איליה היא משמיעה קול שבני אדם לא שומעים, וכך מרחיקה את הציפורים מלהיתקע בחלון הזכוכית. אבא הציע למגן את החלונות ולהוסיף להם סורגים .
כמה שמחתי לדעת שההצעה של אבא הגיעה לראש העיר שהחליט למגן את החלונות כדי שדבר כזה לא יקרה שוב .
