בבוקר אביב נעים קמתי והתארגנתי ליום הראשון של כיתה ה’, התרגשתי ממש שסוף סוף אוכל להיות עם כל חברי בבית הספר. המורה שלנו, שמחה, כתבה בקבוצת וואטסאפ של הכיתה שהיום הראשון יהיה מלא במשחקים ובהתחלה נעשה מפגש הכרות בין כולם.
-“יוסי בוא לאכול ארוחת בוקר”, אמר אבא.
-“אני בא אבא”, השבתי. אכלתי ארוחת בוקר שמתי את התיק על הגב ונסעתי באופניים לבית הספר. פגשתי את איציק בדרך, גם הוא היה על אופניים. איציק הוא ילד חדש בכיתה. אני מכיר אותו עוד מהגן, אבל אז הוא טס לחו”ל, לאמריקה. הוא סיפר לנו על המקום שבו הוא גר שנשמע כמו בית חלומות בסרטים. ממש רציתי גם להיות שם, אבל ראיתי על איציק שלא קל לנסוע ולא קל לחזור.
נסענו יחד לבית הספר. לאחר שהגענו נפגשתי עם כל חברי לכיתה. אמרתי לכולם שלום, גם לסופיה, הילדה שאני מאד (מאד) מחבב. ראיתי שהיו כמה ילדים שלא קיבלו את איציק בברכה, אז הצגתי אותו ואמרתי שכדאי להם להכיר אותו. לאחר כמה זמן המורה שמחה הגיעה ואמרה לכולם ללכת למקום ושנתחיל בהכרות – כל אחד יגיד את השם שלו וחיה שהוא אוהב. אני אמרתי את השם שלי, יוסי, ובחרתי אריה, סופיה אמרה כלב ואיציק אמר חולדה. כל הילדים בכיתה צחקו עליו. מיד לאחר-מכן שמחה אמרה שנשחק תופסת זוגות. אף אחד לא רצה להיות עם איציק, רק אני הסכמתי להיות אתו. כולם צחקו עלי שאני רוצה להיות עם הילד החדש ואז הגבתי: “חכו חכו, תראו שנתפוס את כולם”. איציק היה פשוט מהיר כמו ברדלס, זה לא היה הוגן לשאר הקבוצות. אחרי המשחק התאוששנו עם כוס מים קרים. המורה חילקה לכל הילדים תפזורת, אני בחרתי תפזורת קשה וסופיה הצטרפה אלי. ראיתי שאיציק היה עם איתי, הוא מצא חבר חדש. פתרנו את התפזורת ראשונים מכל הכיתה, סופיה מעולה בזה. היא אמרה לי: “היית ממש אמיץ שם כשהגנת על איציק, זה מאד הרשים אותי.” הסמקתי והייתי בעננים. זה עזר לי לאזור אומץ והצעתי לה להיפגש בפארק אחרי הצהריים. בשיעור הבא הלכנו אל הספרייה לקרוא ישבנו שם על הספות קראתי ‘הארי פוטר’. זה הספר האהוב עלי הוא מעניין ומלא הרפתקאות. איציק קרא ‘פרסי ג’קסון’, אני גם קראתי את הסדרה, מאד אהבתי אותה. אחרי שהיינו בספרייה יצאנו להפסקה שיחקנו עם מקלות שבעה צעדים, אני די טוב בזה כי יש לי צעדים גדולים, אבל לא ניצחתי הפעם, לא נורא. לאחר המשחק הגיע השיעור האחרון הוא היה אמור להיות הכי כיף כי זה היה שיעור הכנת פיצות. שלי יצאה מהתנור רותחת, היא הייתה כל כך טעימה עם תוספת של תירס. הלימודים הסתיימו. אני חזרתי הביתה באופניים שלי ואיציק נסע באופניים שלו, שנינו הסכמנו שהיה יום מעולה. איציק אמר: “תודה לך שהגנת עלי מפני הילדים שצחקו עלי”. אמרתי: “אל תדאג, זה היה שום דבר, אני צריך להודות לך” איציק שאל: “למה?” עניתי: “לא משנה”, ובלב חשבתי שגם עשיתי מעשה טוב וגם אולי זכיתי בלב מסוים. כשהגעתי הביתה אבא שאל אותי איך היה, אמרתי “פתיחת שנה חלומית”. מחר יהיה יום חדש ומלא הרפתקאות.
