ב”ה
פרידה
שלום , שמי שירה בת 14 גרה באשדוד ולומדת בכיתה ח’. בת דודתי אדל, לומדת בכיתתי. אנחנו חברות טובות. ואת כל הדברים עושות ביחד.
יום אחד שהיינו בכיתה ד’, אדל שאלה אותי, תוכלי לבוא אלי אחרי הלימודים עם ההורים שלך? כן עניתי, נבוא אליכם בסביבות השעה 4.
הלכנו לבית של אדל, דפקנו על הדלת, הם פתחו והזמינו אותנו להיכנס. וההורים שלה התחילו לדבר: “אתם בטח שמים לב שיש משהו שונה בבית שלנו,אנחנו החלטנו לחזור בתשובה!!! הפצצה נפלה, הייתי בהלם! אדל הולכת לחזור בתשובה?
בחדר נהיה שקט, אמא שלי דברה ראשונה, אבל איך זה קרה? אבא שלה ענה, לפני כמה חודשים, יום אחד גשום וקר חזרתי מהעבודה , ופתאום אני רואה בחור רץ לקראתי ,הוא הגיע אלי מתנשף ,מה קרה? שאלתי, הוא אומר לי, אתה יכול לבוא להשלים מנין? בשמחה , עניתי . הלכתי אתו לבית הכנסת, הוא שם לי כיפה והחזן התחיל להתפלל .
אחרי התפילה נשארתי והקשבתי לשעור של הרב .וזה היה מאוד מעניין .
אחרי השיעור התחלתי לשאול את הרב הרבה שאלות , מה למדתם? מה זה תורה? הרב ענה לי באריכות על כל השאלות .
חזרתי הביתה אחרי 3 שעות, כולם כבר דאגו לי, סיפרתי להם איפה הייתי ומה שמעתי והם ממש התלהבו. התחלנו ללכת לשעורי תורה, בשבתות אנחנו מדליקים נרות עורכים סעודות שבת, וכבר כמה חודשים, הבית שלנו עובר שינוי.
ישבתי עם אדל ואמרתי לה, שעורי התורה נשמעים כל כך מעניינים, גם אני יכולה לבוא איתך? יש לי ממש עכשו שיעור, רוצה לבוא איתי? כן כן אני רוצה, שמחתי.
אדל הרסה לי קצת את השמחה, את יודעת, בטח ההורים שלך לא יסכימו, תשאלי אותם ,ההורים שלי ממש כעסו, מה את חושבת לעצמך, את רוצה להיות דתיה? מעכשיו, עד שיעבור להם השיגעון, אני לא מרשה לך לדבר עם אדל, לא בבית הספר ובטח שלא בבית, ברור????
ביום האחרון של כיתה ד’ חברה מהכיתה ניגשת אלי ומביאה לי מכתב מאדל.
“לשירה היקרה אני לא מאמינה שכמעט שנה לא דיברנו אבל אני רוצה להגיד לך משהו אולי זה הפעם האחרונה שאנחנו נתראה אני עוברת לבית ספר חב”ד פה בעיר, תמיד אתגעגע אליך, באהבה, אדל” .
מיד אחרי הלימודים רצתי הביתה, אמא אמא קראתי בקול, אמא הגיעה כמעט בריצה , מה קרה? שאלה בבהלה, סיפרתי לה הכל .
אמא התישבה על הספה ואמרה לי, שירה שלי, אני צריכה לדבר איתך. לאחרונה גם אבא התחיל ללכת לשעורים ואני רוצה לשלוח גם אותך, יש בזה אור שאין בשום מקום אחר .
לכי עכשיו עם אדל ,ואולי הבית שלנו גם יהיה מואר.
התחלתי שנה בבית ספר חדש, האמת היה לי די קשה לא ידעתי כמעט כלום אבל אדל עזרה לי מאוד וכך עברו 3 שנים שבכל שנה מצטרפות עוד בנות שעושות את השינוי בחייהם
יום אחד כשהיינו בכיתה ח’ אדל הטילה לנו פצצה בכיתה , אנחנו הולכים לנסוע לשליחות באוסטרליה!! מה???? היינו בהלם, חשבנו שזה בישראל, עכשו לא נוכל לבקר אותך, מה נעשה?
עשינו לאדל מסיבת פרידה בכיתה עם כל החברות .
ביום הטיסה נסענו ללוות אותם בשדה התעופה, התחבקנו והבטחנו לשמור על קשר, הם עברו את המחסום ולא ראינו אותם.
זהו, נפרדנו, המטוס המריא לשמיים ונעלם.
אולי יום אחד, אני ייסע אליהם לעזור להם בשליחות.
