במושב קטן ושקט גרו להן בנחת אם וביתה. לאם קראו שיר ולבת אלכס.
יום אחד צפתה אלכס בטלוויזיה וראתה שארבעה ילדים נעלמו בעיר האבודה וביער המכושף. אלכס, שהייתה
חכמה מאוד ואהבה לחקור ולבדוק כל דבר, החליטה שהיא הולכת למצוא את הילדים האבודים. היא יצאה למסע
עם תיק ובו: חבל, פנס, זכוכית מגדלת, מצפן, אוכל, שתייה והדבר החשוב ביותר, הפינקס שלה, בו היא הייתה
כותבת את כל הרמזים שהייתה מוצאת.
התחילה אלכס לחפש ביער המכושף, הסתכלה לצדדים ופתאום שמעה קולות מוזרים. אלכס הלכה בעקבות
הרעשים וראתה בור ענק באדמה. התקרבה וראתה ילדה בתוך הבור. הוציאה מיד את החבל שהיה לה בתיק
ומשכה את הילדה למעלה.
שאלה אלכס את הילדה מה שמה והילדה ענתה, שי.
“נעים מאוד, אני אלכס!”
משם המשיכו הילדות במסע החיפושים אחרי שאר הילדים האבודים.
בהמשך היער נתקלו בדלת קסמים צבעונית ויפה, נכנסו פנימה והיו בהלם מוחלט מיופיו של היער. היו שם הרים
צבעוניים, פרחים עם פרצופים, פרפרים מעופפים ושדונים קטנים וחמודים.
השדונים הובילו אותן לכפר שלהם ושם הן מצאו עוד שני ילדים אבודים. שמותיהם היו יואב ואליאנה.
הם שמחו מאוד להיות בכפר השמח והצבעוני ויותר מהכול שמחו, שמצאו את הילדים האבודים.
כשירדה החשיכה, המשיכו הילדים במסע לכיוון העיר האבודה, התיישבו על סלע ענק ופתאום הסלע הפך להיות
בצורת אדם, עם ידיים ורגליים. הוא הוביל אותם לבית סודי, ששם הסתתר עוד ילד אבוד בשם גיא.
אלכס שמחה כל-כך, שמצאה את כל הילדים האבודים וחזרה איתם הבייתה.
אלכס הייתה מאוד גאה בעצמה ורצה לקרוא לאימה ולספר לה על חוויותיה.
ראש העיר נתן לאלכס ולשאר הילדים פרס ואמר להם, שמהיום הם הופכים להיות חבורת הבלשים של העיר
וכל בעייה שתצוץ, כולם יבואו אליהם…
אלכס הייתה מאושרת שחלומה התגשם!
ומאז ועד היום עובדים הילדים בשיתוף פעולה ובצוות ופותרים כל בעייה שמתעוררת בעיר.
