ערבות הדדית
“מלחמת חרבות ברזל” הפתיעה אותנו ביום שמחת תורה. המון אנשים גויסו לצבא כדי להילחם באויבים האכזריים. בימים הראשונים של המלחמה היה חוסר גדול במאכלים, ציציות ועוד המון ציוד בסיסי שהיה חסר לחיילים היקרים שלנו.
באחד הימים בשעות אחר הצהרים, נסעתי עם משפחתי לחנות הסמוכה ליד ביתנו. אבי קנה סוגים רבים של כריכים, וופל בלגי ושתיה עבור החיילים. בשעות הערב הגענו למתחם שבו היה מותר להיכנס ולפגוש את החיילים ושם ראינו עוד המון אנשים טובים שהביאו איתם מאכלים ביתיים,, חטיפים, שתיה וכלי נגינה. כולם רקדו במעגלים לצלילי המוזיקה. הייתה הרגשה של ערבות הדדית ואחדות בין כולם: דתיים וחילונים, חיילים ובני ישיבות, צעירים ומבוגרים. הסתכלתי מהצד ונהניתי לראות את השמחה הגדולה. לידי עמדה חיילת שהציעה לי לשתות שתייה קרה. הסכמתי והיא הביאה לי פחית קולה בחיוך מאיר פנים. היא שאלה אותי אם אני רוצה למדוד את הכומתה שלה. עניתי “כן” בהתלהבות עצומה. היא חבשה לראשי את הכומתה בעדינות ואני רצתי במהירות לאבי שיראה את החיילת החדשה שלו. אבי צחק צחוק גדול וצילם אותי עם החיילת הנחמדה.
הנתינה והעזרה לאחרים מילאו את לבי באושר גדול. באחדות ננצח!!!
