סיפור ערבות הדדית.
מאת ליזה ג הרצוג דימונה.
בבית הכנסת בבוקר היו חיילים רעבים.
הם רצו לאוכל, אבל לא היה אוכל, הם היו עצובים.
למוחרת הם שוב באו, ולא היה אף אחד.
ואז הם אמרו מה נעשה והם הלכו.
האנשים התנדבו להביא אוכל והחיילים לא באו.
כשהחיילים באו הם ראו שולחנות, ואנשים עם אוכל והם אמרו תודה לה’.
אבל ולא היה להם אש לחמם את האוכל.
לחייל אחד היה אש והם היו שמחים ואכלו ושתו והיה להם כיף ואז הם אמרו תודה אבל לא היה
להם כסף בשביל לשלם. אבל המוכרים אמרו לא צריך אתם החיילים תישמרו על עם ישראל .ואז
החיילים אמרו תודה ויצאו למלחמה.
פתאום הם חזרו מהמלחמה וראו שחייל אחד חסר .
הם חיפשו אותו ופתאום הם חזרו וראו אותו עם פצעים ושאלו מה קרה?.
החייל אמר אני המשכתי לעגן על עם ישראל
והם אמרו אבל ניצחנו
ראיתי משהו חשוד אז נשארתי ואז שוב נלחמתי ואיתי היה ה’
ובסוף ניצחתי אפילו הייתי 1 והם היו 50
אנחנו צריכים לבקש סליחה שלא באנו איתך, החייל אמר זה בסדר אנחנו תמיד ביחד והחיילים אמרו מזמור לתודה
הסוף.
