על שמירת הלשון
שמירת הלשון זה נושא חשוב ועדכני לכן בחרתי לכתוב עליו.
לפעמים אנחנו מדברים הרבה ואפילו לא שמים לב למילים שאנחנו מוצאים מהפה.
זה באמת קשה לחשוב לפני כל מילה והרבה פעמים לא זוכרים אבל לפעמים מילה קטנה יכולה לשנות ואפילו לגרום לבעיות גדולות כמו בסיפור-
החיים והמוות ביד הלשון:
מעשה שהיה במלך פרס שחלה מאוד. אמרו לו הרופאים שאם ישתה חלב לביאה הוא יבריא. ואז קם בניהו בן יהוידע ואמר: ”אני יביא למלך חלב לביאה, רק תביאו לי עשרה גדיים” המלך אמר לעבדיו שיביאו לבניהו עשרה גדיים כמו בקשתו; העיקר שהמלך יהיה בריא,
בניהו הלך לגוב האריות וראה לביאה מניקה את הגורים הוא השליך עז אחת והלביאה התקרבה וטרפה את העז. ביום השני הוא התקרב עוד קצת והשליך עוד עז והלביאה התקרבה עוד וטרפה את העז וככה עם עשרת הגדיים. עד שהלביאה התקרבה מאוד ואז הוא חלב ממנה לתוך דלי.
בדרך חזור הוא עצר לנוח וחלם חלום מוזר: כל האיברים רבים בניהם הרגליים אמרו: ”אנחנו החשובות אם לא אנחנו לא הייתם במקום הזה עכשיו!” והידיים אמרו: ”אם לא אנחנו היינו חולבות את הלביאה איך היה חלב?” והלב אומר: ”אם לא העצה שאני נתתי לא היינו חולבים את הלביאה ובכלל לא היינו פה.” ואז הלשון אמרה: ”לא ידיים ולא רגליים אני הכי חשובה!” וכולם צחקו עליה ואז היא אמרה להם: ”אתם עוד תודו שאני הכי חשובה, תחכו ותראו”
ובניהו התעורר והמשיך בדרך. כשהגיע אל המלך אמר בניהו: ”הנה הבאתי לך חלב כלבה” המלך כעס וביקש לתלות את בניהו. ואז אמרו כל האיברים ללשון: ”תראי מה עשית לנו עכשיו נמות בגללך!” והלשון אמרה: ” אתם מודים שאני הכי חשובה” והם ענו: ”כן כן את הכי חשובה, עכשיו תעשי משהו, תצילי אותנו!”
ואז אמר בניהו בן יהוידע: ”במקום ממנו באתי הלביאה נקראת כלבה, זה חלב לביאה” וכך ניצל בניהו בן יהוידע, והאיברים הודו בלשון שהיא החשובה, שהיא חורצת גורלות של בני אדם. (מקור- מדרש שוחר טוב)
המסר שלומדים מהסיפור הוא שצריך לדקדק ולהקפיד בדיבור, שדיבור לא מדויק יכול להביא לתוצאות איומות עד למוות.
מה שיש לי לומר עוד בנושא: לחשוב פעם או פעמיים לפני שאומרים מילים, גם אם קשה ולא זוכרים צריך להשתדל, ואם לפעמים מתגלגלות מילים וגורמות לטעויות ואי הבנות, תמיד אפשר לתקן.
