בס”ד
סיפור עלייה מתימן
כתבה: אורן מרחבי
זה קרה לפניי המון שנים, כשסבתא שלי הייתה ילדה קטנה .
היא התגוררה יחד עם משפחתה בתימן, תנאי המחיה שם היו לא קלים, חלומם היה
לעלות לארץ ישראל- ארץ הקודש. חלומם התגשם ב-1962 כשסבתא הייתה בת שנתיים.
“ילדים קומו היום עולים לארץ ישראל” בהתרגשות עצומה הם עלו על ספינה גדולה והפליגו מתימן לאילת דרך מפרץ סואץ. האווירה בספינה הייתה כל כך מרגשת ודמעות של שמחה הציפו את משפחתה.
אחריי שעות ארוכות…אמה קראה בקול נרגש: “הנה הגענו…הנה ארץ אבותינו” וכולם התחבקו ובכו מאושר.
באילת קיבלה אותנו בחיוך ובשמחה סבתא מצד אבא, הלוואי ויכולתי לתאר לכם את המפגש הכול כך מרגש הזה. התארחנו אצל סבתא באילת שבועיים, אימא שלי מספרת שהכנסת האורחים של סבתא הייתה כיד המלך, ביד רחבה ונדיבה.
לאחר כשבועיים סבתא בישרה לנו שקנתה לנו צריף בקריית עקרון, מקום קטן ונעים.
הדרך הייתה ארוכה מאילת לקריית עקרון, אך הכול מבחינתנו התגמד…כי החלום שלנו התגשם!
בצריף היה חדר גדול ומטבח, לא היה בו שירותים, הם היו נפרדים בחצר בחוץ, זה היה קשה, אני זוכרת איך אימא הייתה מוציאה אותנו באמצע הלילה בשקט להתפנות…אבל שוב למי אכפת…אנחנו בארץ ישראל.
גרנו תקופה בקריית עקרון, הייתה זו תקופה יפה, לאחר מכן קיבלו העולים מתימן דירות.
אימא אמרה לנו שקיבלנו דירה במקום נחמד כמו קריית עקרון שנקרא בני עייש.
שם בחצר אימא בנתה שני צריפים ששימשו לעבודה לה ולאבא שלי.
בצריף אחד אימא בנתה לה טבון גדול שהיה משמש להכנת פיתות, כל השכונה הייתה באה לקנות מאימא פיתות…הן היו הפיתות הכי טעימות שיש.
אימא הייתה עובדת קשה להכנת הפיתות.
סבתא סיפרה לי גם שלא היה להם המון דברים שיש כיום כמו: מכונת כביסה,
טלפון, רכב, גז ועוד…לא הייתה מכולת או סופר לקניית מוצרים…
הם היו כול בוקר שומעים את הפעמון עם הסוס והעגלה,
אחד היה מוכר חלב ולחם לאכול,
אחד היה מוכר נפט כדי להדליק פתיל להאיר את הבית
והאחרון היה מוכר קרח כדי לקרר את מוצרי החלב.
בשעות הפנאי הם היו משחקים בתופסת, מחבואים, חמש אבנים וקלאס.
הבנות גם היו סורגות תופרות אורגות ועוד….
הם היו ממציאים את המשחקים, לא כמו היום שיש משחקים בשפע בחנויות.
אבל עם כל זאת סבתא אומרת שזו הייתה ילדות תמימה ומגובשת…
היינו מאוחדים ומאושרים.
היה חשוב לסבתא לסכם במשפט את סיפור העלייה שלה:
“אתם צריכים להודות שנולדתם לדור שיש בו הכול”.
