היי שמי סופיה אני בת 15 ו הילדה היחידה במשפחה.לאמא שלי קוראים אסתר ו לאבא שלי קוראים יוני יש לי עינים כחולות.אני גרה בתמר. הצבע האהוב עלי הוא שחור.נולדתי בארץ אני לא יודעת אנגלית.הצבע שיער שלי הוא צהוב חלק בלי תלתלים.המאכל האהוב עלי זה פסטה.הבית שלי הוא יחסית קטן.יש שני חדרים שני שירותים.יש לי חדר לבד. יש לנו מטבח קטן.יש לי כלבה קוראים לה בלה.בלה בת שנה.היא ממש קטנה.קיבלתי אותה ליום הולדת שלי אני ממש אוהבת אותה.לבית ספר שלי קוראים אריאל אני ממש אוהבת את הבית ספר שלי.
יום שלישי בבוקר
אמא שלי העירה אותי ב 8 כרגיל. קמתי מהמיטה,צחצחתי שיניים.סירקתי את השער.יש לי שיער ארוך שמגיע לי עד המותניים.זה ממש קשה לי לסדר את השיער אבל אני ממש אוהבת את השיער שלי ואני לא רוצה לגזור את השיער שלי.התלבשתי ויצאתי לבית ספר.אני הולכת ברגל זה רק חמש דקות בהליכה.הגעתי לבית ספר.”היי סופיה.” זה החברה הכי טובה שלי קוראים לה נעמי .אנחנו באותה כיתה.אני מכירה אותה מכיתה ג ועכשיו אני בכיתה ט.היי נעמי “היי מה קורה” הכל בסדר אמרתי לה. “אנחנו צריכים ללכת לכיתה המורה הולכת לכעוס עלינו.” רעיון טוב אמרתי לה.התיישבנו במקומות שלנו בכיתה.”כולם לשבת במקום.”אמרה המורה ברכה.”כולם לפתוח את הספר חשבון בעמוד 137.” כולם פתחו את הספרים שלהם.כולם עושים את עמודים 137 עד 142 כולם התחילו לעבוד.בהפסקה אני ונעמי ישבנו ודיברנו.אחרי ההפסקה היה לנו שיער נביא זה היה מעניין.אחר כך היה לנו שיעור עברית זה היה משעמם.ואז היה לנו שיעור תורה.ואז שיעור חשבון היה לנו שיעורי בית. ואז חזרנו הביתה. אבא שלי אמר לי לאכול ואז לעשות שיעורי בית אכלתי ועשיתי שעורי בית.
יום רביעי בבוקר
אבא שלי העיר אותי ב 8.קמתי מהמיטה התארגנתי והלכתי לבית ספר. הלכתי בתוך הכיתה ישבתי במקום. התפללנו .אחרי זה היה לנו שיעור אנגלית .המורה לאנגלית הביא לנו את המבחנים שעשינו ביום שני.המורה הגישה לי את המבחן שלי. קיבלתי 100 יש.הגעתי הביתה הראתי לאמא ואבא שלי את המבחן.הם אמרו לי שהם גאים בי.אמרתי תודה והלכתי לחדר שלי.להתארגן לחוג אומנות.אני ממש אוהבת אומנות זה השיעור האהוב עלי.אבא שלי הסיע אותי ב 4 לשיעור אומנות .יש עוד 3 בנות בחוג איתי.השמות שלהם הם רוני ו יש עוד רוני ו איילה.למורה שלי קוראים דבורה.היא מורה ממש חמודה אני ממש אוהבת אותה.”שלום כולם. היום אנחנו אלחים להכין צלחת מסחוחית שיכולים לצבוע אותם .” כולם התלהבו אני גם ממש התלהבתי.אכנו את הצלחות לא הספקנו לסיים את הצלחות. בסוף החוג אבא שלי הסף אותי בשע 5. אכלתי והלכתי לישון.
יום חמישי
אמא שלי העירה אותי ב 8.קמתי התארגנתי לבית ספר.
בדרך לבית הספר ראיתי מישהו ממש מוזר.הוא בא אלי ואמר לי לא לזוז .ממש פחדתי לא זזתי .הוא אמר לי אם את לא הולכת להביא לי או את השער שלך או את העיניים שלך אני הולך לקחת אותך לבית שלי ולשים אותך בתוך חדר ואני הולך לנעול את הדלת.אני ממש פחדתי.הוא אמר לי נו כבר אני סופר עד 3 1,2, ו… בסדר! אמרתי תיקח לי את העיניים שלי.לא הבנתי איך הוא הולך לקחת לי את העיניים ברגע הזה אני זוכרת שאני ראיתי שחור.שמעתי צעקות לא הבנתי איפה אני.אבל הרגשתי כמו שאני על מיטה.ואז מישהו אמר לי זה אבא ואמא את הולכת להיות בסדר.אמרתי אבא אמא בבכי.אני לא יכולה לראות אותכם!.אמא שלי אמרה לי זה הולך להיות בסדר.אחרי זה נרדמתי והתעוררתי בבית שלי.אני לא יודעת איפה בבית שלי כי לא יכולתי לראות אבל אני חושבת שאני הייתי בחדר על המיטה היה לי ממש נח.שמעתי את ההורים שלי מדברים הם אמרו
”יש לה בית ספר ועכשיו
עכשיו אנחנו צריכים להעביר אותה בית ספר”.אמא שלי באה לחדר שלי שאלה אותי אם אני בסדר לא עניתי לה הרגשתי כעס ועצב.לא רציתי לדבר.היא אמרה לי סליחה שאני אומרת לך את זה אבל…את לא…יכולה…לראות יותר ממש סליחה התחלתי לבכות.
אחרי 10 שנים
קיבלתי עבודה לעזור לאנשים שלא יכולים לראות.לפעמים זה היה קשה כי אני לא יכולה לראות אבל זה היה כיף לדבר עם אנשים כמוני.התחתנתי היה לי 3 ילדים בן אחד שקוראים לו ידידיה
ושתי בנות שקוראים להן…דבורה ועדי אני ממש אוהבת את הילדים שלי ואת העבודה שלי.
