עט הכסף
מאת: שירה שקלים
לפני הרבה שנים, בישוב קטן שהיה ממוקם ליד יער עבות הייתה משפחה קטנה ובה אבא, אמא ושתי
ילדות לאחת קוראים נועה ולשניה קוראים ניקי. הן לא כל כך הסתדרו, כמו שאתם יכולים בוודאי לנחש (הן אפילו גנבו אחת לשנייה משחקים), אבל דבר אחד היה משותף לשתיהן, הן היו מאוד מפונקות ! להורים היה כסף אבל לא יותר מדי, ההורים ניסו לגמול את האחיות מהפינוק אבל שום דבר לא ממש עזר למקרה הנואש.
לילה אחד שתי האחיות ישנו בחדריהן, ניקי ישנה טוב אבל גרמה לכך שנועה לא תוכל לישון. ניקי, איך נאמר בלי להעליב, נחרה כך שנועה המסכנה לא הצליחה לישון. נועה גררה את רגליה העייפות לספה שבסלון וניסתה לישון אבל אז היא שמעה קול מתלחשש. אלה היו אבא ואמא. נועה קירבה את האוזן לקיר ואז שמעה אותם מדברים על כסף, היא קרבה את אוזנה כמה שיותר קרוב.
אמא: “נגמר לנו הכסף! אני חייבת להתאמץ יותר.. אני אשתדל אחריי העבודה לעבור ליד החנות של ה…”
באותו הרגע נועה שמעה מישהו זאת הייתה ניקי. ניקי שאלה את נועה מה היא עושה בשעה כזאת מחוץ למיטה? ואז נועה סיפרה לניקי את כל מה שהיא שמעה.
נועה: “אולי כדי שנתחיל לעבוד?”
ניקי: “אבל איפה?”
נועה: “אפשר ללכת העירה לחפש עבודה.”
ניקי: “אך מה נעשה עם הלימודים?”
נועה: “תגידי את רצינית מדברים אתך על ההורים שלך ואת מדברת איתי על הלימודים!”
ניקי: “אבל את צריכה לפתח כישורים לימודיים.”
נועה: “אין לנו זמן וגם אני לא כל כך טובה בלימודים. “
באותו הרגע ניקי הסתכלה על אחותה ובפעם הראשונה רצתה לחבק אותה ולשבת אתה וללמד אותה, הרי היא בעצמה כבר סיימה את כיתה ה’ וזכרה שגם לה לא היה קל והיא רצתה כל כך אחות גדולה שתעזור לה בשיעורי הבית…
ניקי החליטה לעשות מעשה ואמרה:
ניקי: “טוב אז למה את עומדת פה כמו גולם? התפתחי לפרפר יפה!”
נועה: “שנייה זו מתיחה? למה את פתאום בצד שלי?”
ניקי: “טוב בואי נודה באמת ..לי באופן אישי היה קשה בכיתה ה’ ואני רוצה לעזור לך…”
באותו הרגע הן הסתכלו אחת על השנייה והבינו שיש להן הרבה מן המשותף, הן החליטו לותר על הלימודים ולעזור למשפחה אבל ניקי אמרה שרק אם כל לילה לפני השינה ניקי תשלים לנועה כמה דברים בסיסיים בלמידה.
כעבור שלושה חודשים נועה ידעה כבר את כל החומר של כיתה ה’ והאחיות החליטו להפסיק.
היה להן, לדעתן, מספיק כסף כדי לעבור לגור בעיר בבית שווה כמו בחלומות. הן הלכו להורים שלהן והראו להם את הכסף.
אמא: “שלום חמודות מה זה כל הכסף הזה?”
אבא: “ומאין לכן כל כך הרבה כסף?”
נועה הסבירה להורים, אבל לאמא הייתה שאלה חשובה.
אמא: “לא הבנתי למה עבדתן מלכתחילה?”
נועה: “כי שמעתי שאתם מדברים על זה שאין לנו כסף ושאת צריכה ללכת לחנות.”
אמא: “לא, פשוט ניגמר לנו העט בצבע כסף ורצינו לכתוב ברכה מושקעת ליום הולדת. באותו הרגע כולם התחילו לצחוק ולהתחבק.
בסוף ההורים העבירו את נועה וניקי לבית ספר יותר טוב וקנו להן מתנה.
והסיפור? עכשיו התגלה!
מהסיפור לומדים שאם רק תקשיב עד הסוף תבין שזה סיפור שונה לגמרי!
