עולם שכולו טוב
כתב:הוד גוטליב
הקדמה:
“תמיד רציתם או חלמתם שתהיו בעולם שכולו טוב, בלי דאגות ובלי טרדות, לא להזדקן, לאכול הרבה ממתקים ולא לחלות מהם, אז הנה זה הסיפור שלי כאן לפניכם בעולם שכולו טוב.
פרק 1:
שלום קוראים לי אליסף, והסיפור שלי הוא סיפור שאתם תחשבו שהוא דמיוני אבל הכל אמיתי.
הכל התחיל כמובן בבית הספר, המורה אמרה שיש תחרות לכתיבת סיפורים, התרגשתי מאוד תמיד יש לי רעיונות מצחיקים ומעניינים כאלה לכתיבת סיפורים, כתבתי לעצמי את כתובת האימייל שצריך לשלוח אליה את הסיפורים והתחלתי לחשוב על סיפור.
יצאתי מבית הספר לכיוון הבית. כשהלכתי לרחוב המוביל אל הבית הבחנתי במשהו מוזר.
הוא היה קצת מנצנץ, הרמתי אותו וגיליתי שזה היה שעון קטן, אבל לא שעון שמראה את השעה אלא שעון שכתוב עליו:”אל עולם שכולו טוב”. האמת שחשבתי שזו בדיחה אבל החלטתי ללחוץ על השעון.
פרק 2:
הרגשתי רעידות וזמזומים במוח, ופתאום מצאתי את עצמי עומד על דשא פורח ויפה ומסביבי פרחים ססגוניים ונוף יפה, אבל הכי מוזר היה שהרגשתי תחושה כזאת ללא דאגות וטרדות.
זה היה די מוזר אבל לפתע צמח שלט משום מקום ובו היה כתוב “ברוך הבא לעולם שכולו טוב”.
לא ידעתי מה לעשות, אז נכנסתי דרך השער ופתאום השעון צפצף והוציא דף נייר קטן ובו כתוב: “אליסף לוי, יש לך 12 שעות לשהות בעולם שכולו טוב, תהנה”. לפתע נגלו לעיניי כפרים קטנים עשויים משוקולד
ושדות מקרמל ואז הבנתי שזו לא בדיחה, והלכתי לכיוונם.
פרק 3:
מה שראיתי שם היה הדבר הכי הזוי בחיים, הגעתי לכפרים משוקולד ושם חיכה לי איש מוופלים שנראה כמו עובד מלון ואמר: “אליסף לוי בוא אחריי”. הלכתי אחריו והוא לקח אותי לסוויטה מלכותית עם ג’קוזי ומיניבר וטלוויזיה ענקית ובמיטה היו בערך 20 כריות מפנקות, הרגשתי שעל מקום כזה כל אחד חולם. האיש מוופלים אמר שהוא לשירותי ויצא, מיד טסתי למיטה והדלקתי את הטלוויזיה והתחלתי לחפש סרטים מעניינים.
פרק 4:
במשך כל הזמן שראיתי סרט השעון שלי צפצף כמה פעמים. החלטתי שזה צריך להיפסק, עצרתי את הטלוויזיה לקחתי את השעון וגיליתי שכתוב עליו “אליסף לוי, נשארו לך רק עוד 2 שעות להיות בעולם שכולו טוב. תהנה”.
נבהלתי ממש, כיביתי את הטלוויזיה ויצאתי החוצה מהחדר, מה שראיתי לנגד עיניי היה עוד יותר מטורף.
מולי היה לונה-פארק שווה בטירוף, היה בו קפיצת בנג’י, משקפות מציאות מדומה, הוקי, גלגל ענק ועוד המון דברים שווים. רצתי לכיוון הקפיצת בנג’י והתכוננתי לקפיצה. לאחר הקפיצה עליתי לגלגל ענק וזה היה פשוט אדיר הרגשתי בעננים אבל כשעצרתי לאכול גלידה השעון צפצף שוב “אליסף לוי, נשארה לך עוד רבע-שעה להיות בעולם שכולו טוב”.
פרק 5:
כמעט התעלפתי, מה אני יספיק ברבע שעה לחצתי על השעון מלא פעמים כמו מטורף אבל בסוף נכתבה עוד הודעה: ” אם אתה רוצה לחזור לעולם הזה תצטרך לדעת שהעולם הזה בנוי כדי ללמד אנשים אחרים
להכיר תודה, וכך גם בעולם האמיתי”.
לאחר מכן חזרתי לחדרי, התיישבתי על המיטה והתחלתי להבין כמה טוב ההורים שלי נותנים והמשפחה המורים והחברים ועוד המון אנשים שצריך לומר להם תודה.
לקחתי את השעון ושמתי אותו על הגדר ברחוב כי אני כבר את הלקח שלי למדתי.
וזה הסיפור ששלחתי לתחרות והסיפור הזה עזר לי להבין למה צריך להכיר תודה.
