עולם הגמדונים

עולם הגמדונים 

זה היה עוד בוקר שטוף אור. עולם הגמדונים נישטף באור זהב ומלטף.

טבחוני אפה פיצה, וילדים  למדו אצל ד”ר בלונג.  

פיתאום נשמע “בום!”.  ספינה שחורה מתקרבת, והיא עוגנת באי הקרוב.

מתוך הספינה יוצאים גמדונים. רגע – זה לא גמדונים! אלא – מי אלה?

הם היו עם אוזניים גדולות, פרצוף כתום מגעיל, והיו להם בגדים מוזרים ושער גושי.

מה זה – לא כולם כתומים! מי זה החום, והכחול האלה?

עבר הבוקר, הלך וניגמר והשמים הפכו מכחולים ללבנים. השמש כבר עיפה והילדים חזרו הביתה ושיחקו. ריח של ארוחת צהרים התפשט בעולם.

רק בארמון  – ארוחת הצהרים התקררה. מלך הגמדים מכי ישב וחיפש בספריו על היצורים המוזרים, אבל לא מצא.  הוא התיעץ  עם חכמי הארץ. באחת הפגישות נכנסה אדסגודה בריצה ואמרה: ‘הבית שלי נישרף!’. בדיוק אז ניכנס טבחוני ואמר ‘העוגות שלי נישרפו!’.

ופתאום  – בבום! – כל הארץ צרחה: ‘נישרף לי הבית!’.

מכי היה בהלם! הוא אמר: ‘בשעה 16:20 ניפגש בעיר הגדולה’.

בפגישה אמר מכי: ‘מי מתנדב ללכת לארץ השניה ולרגל אחרי האנשים האלה? כי ניראה לי שהם הרסו לנו את הארץ!’.

מיד שני אנשים הרימו את היד. שמם היה קילי וחמי.  

‘קילי וחמי!’ אמר מכי.

ב4 לפנות בוקר קילי וחמי קמו ורצו לספינה. בערב הספינה עגנה, וחמי וקילי יצאו.

 מה שניגלה לעיניהם היה מעלף! הבתים היו יפים, ובאמצע העיר עמד ארמון בגודל של נעל (יחסית לגמדונים זה ענק). הארמון היה פי 1000 יותר יפה מהארמון של מכי.

היתה אז שעת ערב. המרגלים פלסו את דרכם בין הבתים היפים לארמון. הם לא ידעו מה לעשות. אם הם יפתחו את הדלת ישמעו אותם ויהרגו אותם!

פיתאום קפץ חמי: ‘יש לי רעיון, נעבור דרך החלון!’

‘רעיון מצוין,’ אמר קילי ‘אבל איך? החלון 1000 מטר מפה!’.

‘צודק!, אבל מזל שיש פה דקל, ומהעלים שלו אפשר להכין חבל’, אמר  חמי.

שניהם קפצו על הדקל והכינו חבל.  כשהחבל היה מוכן חמי אמר: ‘זרוק אותו למעלה ונטפס’.

‘למה תמיד אני?’ שאל קילי.

‘טוב!’ אמר חמי, ובין רגע הם היו כבר בפנים.

‘הינה, כתוב שם, ‘החדר של המלך!’. בא, אני שומע משהו!’ אמר חמי.

‘תישמע,  מוח בטטה’.

 ‘כן, אדוני חץ מי קשת’.

‘תקשיב, מי שהם לא יהיו, אנחנו הורגים אותם! האי הזה יהיה של הגמד-שדים!’

‘כן אדוני!’

 ‘ותקשיב, מוח בטטה, אתה העוזר שלי, אז אתה תעזור לי!’

‘כ…כ… כן’.

‘תודה, עכשיו עוף למיטה!’.

‘כ..כן…’

‘כדאי שנברח!’ אמר חמי.

‘כן!’ אמר קילי, והם ברחו. כשהם הגיעו לספינה וברחו הביתה, בבית היה חשוך.

‘אני עיף!’ אמר חמי.

‘גם אני,’ אמר קילי, ‘אבל צריך להגיד למלך מה גילינו’.

‘אז מחר’, אמר קילי ושניהם הלחו הביתה.

למחרת בבוקר הילדים שהלכו לבית-ספר המרגלים רצו למלך מכי.

‘קוראים להם הגמד-שדים והם רוצים לגנוב לנו את האי!’, הם אמרו.

‘אוי לא, מחר נצא למלחמה!’ אמר מכי.

למחרת הם קיבצו את הצבא, וארגנו אותו למלחמה מול הגמד-שדים, ובזכות המרגלים האמיצים הצליחו לנצח אותם.

וכך, עד היום הזה, באי ליד ים הסרקבוקה, חיים הגמדונים חיים טובים.

-סוף-