סליחה מכל הלב
קרה לכם פעם שאחד מצוות החינוך כעסו עליכם מאוד?
לי זה קרה! וזה לא כלום לעומת מה שקרה אחרי.
הסיפור התחיל ביום ראשון בשעה 9:40 כשהייתה הפסקת האוכל בכיתה. חברתי הטובה רבקה אמרה למורה ציפי המחנכת שלנו: “המורה אפשר בבקשה לחדד במחדד שלך?” אני אגלה לכם סוד המחדד של המורה הוא המחדד הכי טוב שיש בכיתה!
המורה אמרה בשמחה אבל מי שיגע לי בלי רשות אני אכעס מאוד, מאוד!” היא אמרה בקול כועס ואנחנו קבלנו זאת ברצינות.
שעת ההפסקה הגיעה יצאנו מהכיתה. אחר כך ילד מכיתה ו1 הגיע והתחיל לריב עם עוד ילד מהכיתה שלו. אני ורבקה התחלנו לעודד את שניהם: “יאללה מכות!!” ילדה מכיתתי שקוראים לה שרה צעקה: “מה אתן משוגעות? הם יותר גדולים ממכם הם יכולים לתת גם לכן מכה חזקה מאוד!!”רבקה אמרה :”הם לא יכלים להתקרב אלינו אולם, בטח כיף להם שאנחנו מעודדות אותם.”
שרה קראה למורה התורנית שזאת הייתה המורה ציפי !!! המורה הגיעה אני ורבקה רעדנו מפחד שקשקנו בכל הגוף, לא ידענו מה היא תעשה? היא הגיעה בצעקות: “מה הולך פה? עד לפה אני צריכה לבוא?” היא העיפה את שני הבנים לכיתה ואז היא ניגשה עלינו ואמרה: “בואו איתי למזכירות!”
במזכירות חיכתה שם המנהלת. המורה ציפי הלכה לחדר מורים להכין לה קפה. המנהלת אמרה :”כנסו שתיכן לחדר שלי בבקשה”. ישבנו על שתי כיסאות והמנהלת על הכיסא שלה . חשבתי לעצמי בלב :”בטח ירשמו לי בתיק האישי אוי לא!!”
רבקה התחילה לשאול את המנהלת שאלות מוזרות: “האם יש לך חתול?, כמה זוגות נעליים יש לך?” המנהלת כעסה ואמרה: “אתן מעשה חמור ולכן ההורים שלכן מוזמנים לפה מחר ואתן תסבירו להם למה עשיתן את השטות הזאת!” כשהיא אמרה את זה היא צעקה וכעסה מאוד עד שלקחה את כוס התה שלה וזרקה אותה על הרצפה והיא בום נשברה!!!
אני ורבקה נבהלנו כל כך וצעקנו:”אימאלה”
המורה ציפי נכנסה לחדר המנהלת. וישבה לידי ופנתה למנהלת ולחשה לה בסוד: “תקשיבי אני יודעת שהבנות עשו משהו חמור אבל לא עד כדי כך שצריך לזרוק את כוס התה שלך”. המורה ציפי חזרה למקומה, המנהלת חשבה בלב לשתי דקות ואמרה: “עשיתי טעות! אני מבקשת סליחה, אתן יכולות לצאת וללכת לכיתה.”
המורה ציפי הלכה לכיווננו ואמרה: “המעשה שעשיתן חמור ואני מבקשת שלא תעשו את זה שוב.” כשהגענו לכיתה דברתי עם רבקה:” לדעתי צריך לרשום על דף עכשיו מה אנחנו רוצות להגיד למחר”, רבקה השיבה: “נראה לי שאת צודקת בואי נתחיל לרשום:
“המנהלת והמורה ציפי היקרות,
סליחה שאנחנו עודדנו את שני הבנים להמשיך ללכת מכות. פשוט רצינו שיהיה אקשן, רצינו שהיה כיף בהפסקה.”
אני הוספתי גם:
“בכל ההפסקות אנחנו רק משחקות ב: תופסת, מחבואים וחיי שרה זה הכל. לפעמים משעמם לנו ואז מתחילות לעשות שטויות.
אנחנו מבקשות סליחה שתינו עשינו טעות.
בכבוד רב: הלל ורבקה.
כשסיימנו לכתוב את המכתב הסתיימו בדיוק שעות הלימודים, רבקה לקחה את המכתב ושמה אותו בתיק שלה. אמרתי לה: “את חייבת להביא אותו מחר שמעת אותי?!” היא השיבה לי:” אוקיי ,בסדר, בסדר.” כשהגעתי הביתה דפקתי בדלת אמי שאלה :”מי זה” עניתי: “הלל”
היא ענתה לי בחזרה:”מממ…טוב” היא פתחה לי את הדלת כשראיתי את פניה של אמא שלי היא הייתה עצובה ומאוכזבת מאוד. ידעתי שמשהו לא בסדר.
שאלתי את אמי :”מה קרה, למה את עצובה ומאוכזבת?”
אמי השיבה :” קיבלתי הודעה מהמחנכת שלך שבהפסקה עשית משהו רע ושאצטרך מחר לבוא לפגישה בבית הספר שלך.” היא הסתכלה לי בעיניים במבט זועף והלכה לאסוף את אחיי הקטנים.
הערב המשיך כרגיל, אכלתי ,צחצחתי שיניים , התקלחתי והלכתי לישון. ישנתי שינה עמוקה מאוד. למחרת בבוקר כשהתעוררתי לבשתי בגדים, אכלתי וצחצחתי שיניים. אבא שלי לקח אותי ואת אמי לביה”ס.
אמי ירדה ביחד איתי מהאוטו נכנסנו ישר לחדר המנהלת היו שם: המנהלת, המחנכת שלי, רבקה ואת הוריה. המנהלת אמרה: “שלום, בטח אתם כבר יודעים מה קרה אתמול נכון?” כולם ענו: “כן” המנהלת שאלה אותי ואת רבקה: “עכשיו אתן יכולות בבקשה להגיד למה עשיתן את זה? “רבקה הוציאה את המכתב מהתיק ושנינו קראנו כשסיימנו לקרוא את המכתב כולם מחאו לנו כפיים ובמיוחד המנהלת והמורה. המורה אמרה לנו: “כל הכבוד לכן!”
המנהלת השיבה: “יפה מאוד!”. כולם סלחו לנו והורינו גם שמחו.
המשכנו את היום כרגיל וגם את השבוע אבל המנהלת עשתה לנו הפתעה קטנה היא הזמינה מלא, מלא קופסאות גדולות ובתוכן היו מלא משחקים כדי לשחק בהפסקות. כל –כך שמחתי וגם כל הילדים של בית הספר שמחו המנהלת והמורה ציפי לחשו לי ולרבקה:” הכל רק בזכותכן יותר כיף לילדים בהפסקות”
אני ורבקה חייכנו אליהן ונתנו להם ציור קטן שרשום עליו תודה.
