פעם הייתה ילדה בשם טליה, אבל כולם כינו אותה בשם טלטול.
טליה הייתה ילדה רגילה לגמרי. טליה זאת אני.
יום אחד יצאתי לטיול עם חברתי נועה. טיילנו בחורשה הסמוכה לביתינו.
“טליה את מוכנה למבחן בהנדסה?” שאלה אותי נועה.
“כן” עניתי.
לפתע פגשנו אישה מוזרה, היו לה כנפים ושרביט. זו הייתה אישה שמעולם לא ראיתי. לחשתי לנועה ושאלתי אותה האם פעם היא ראתה אישה כזו, “לא” ענתה נועה.
האישה המוזרה שאלה אותנו “איפה זה רחוב המייסדים 14?” ענינו לה: “לכי שמאלה בסוף החורשה ואז ישר ותגיעי”,
“תודה רבה” ענתה לנו והמשיכה בדרכה.
כשהגעתי הביתה סיפרתי לאמא מה שראינו, אמא התחילה לגמגם ואז סיפרה: “אני צריכה לספר לך סוד, ובכן..” אמרה אמא “כשהייתי קטנה בגילך בערך, התגוררתי אני ומשפחתי ביישוב קטן, בישוב כולם היו מכשפות קוסמים ופיות, האישה שפגשתם, לפי איך שתיארת אותה היא פיה. אני גדלתי במשפחה של פיות, אבל אבי היה קוסם.”
“וואו” אמרתי, “אז למה לא סיפרתם לנו על זה כלום?”
“אבל למה?” שאלתי את אמי,
“אני לא יודעת” ענתה אמא,
“אולי אני אלך לפגוש את סבתא?”
“רעיון טוב גם תוכלי לשאול אותה למה היא רצתה לשמור על זה בסוד.”
בדרך לסבתא חשבתי על מה שאמרה לי אמי, אבל לא מצאתי פתרון. כשהגעתי לסבתא התחלתי לספר לה על מה שהיה, סבתא אמרה לי “טליה מתוקה שלי לא רציתי לספר לכם את הסוד כי חשבתי שלא תאמינו לי.”
“אבל סבתא למה חשבת שלא נאמין לך?”
“אני לא יודעת” אמרה סבתא.
“טוב, אבל סבתא את חושבת שגם אני פיה או קוסמת?”
” אני לא יודעת אבל אפשר לגלות, בואי לאוטו וניסע לטירת הקסם.”
כשהגענו התרגשתי מאוד . בכניסה שאלו אותי לשמי, לאחר מכן נכנסנו, בפנים ממש יפה היו תלויים לבבות מהתקרה ובלונים, היו כמה קומות ואלפי חדרים ,סבתא אמרה שנלך לחדר מספר שלושים וחמש. עלינו לקומה השנייה וכשהגענו לדלת היה כתוב “כאן הכל מתחיל” סבתא ואני נכנסנו לחדר ושם קיבלה את פנינו פיה מהממת, הפיה שאלה את סבתא אם היא פיה, מכשפה או קוסמת. סבתא ענתה לה שהיא פיה. הפיה אמרה לנו לשבת על הכיסאות, התיישבתי ואז החלו להידלק אורות קטנים והאור הגדול נכבה. הפיה אמרה “אם האורות יגעו לך בלב את פיה, אם החושך יגע לך בלב את קוסמת, אם את אוהבת הכל את מכשפה. עכשיו -מה את הכי אוהבת?”
” אני אוהבת הכל” אמרתי בהתרגשות.
“ברכותי, את מכשפה! עכשיו אתם יכולות ללכת לחדר מספר שמונה עשרה ” חדר המכשפות” ושם תלמדי לעשות קסמים.”
הלכתי עם סבתא ובדרך דיברנו על זה שאני הולכת להיות מכשפה, כשהגענו לשלט “חדר המכשפות” נכנסנו פנימה ושם חיכתה לנו מכשפה נמוכת קומה, היא חייכה ואמרה: את מוכנה ללמוד קסמים?
כן, אמרתי בהתרגשות. אם כן ראשית את צריכה לרכוש ביגוד מתאים, בואי איתי ותבחרי לך בגד, נכנסתי לחדר שעליו היה כתוב “חדר הלבשה”, בחרתי כובע מחודד וחולצה סגולה ושחורה.
לפתע הרגשתי ניעור, שמעתי קול וניסיתי להבין מי מנער אותי, כשפתחתי את עיני ראיתי את אמא אומרת לי בבהלה “נו טליה, עוד לא קמת, את צריכה להתלבש!” אבל אמא בדיוק בחרתי את הבגדים הסגולים והשחורים, “על מה את מדברת טליה?” אני חושבת שחלמת, טליה מתוקה שלי. אמא את בטוחה שאת לא פיה? מה פתאום! אין דבר כזה פיות. בסדר, עניתי באכזבה
“ואני גמרתי להקשיב לכל הסיפורים האלה, את והדמיון המפותח שלך” אמרה אמא
אבל אתם רוצים שאגלה לכם סוד? עמוק בלב אני עדיין מקווה שזה לא היה חלום, או שהחלום יהפוך למציאות.
