התחילה שנת לימודים חדשה ולבית הספר הצטרפה תלמידה בשם נויה.
נויה ילדה אתיופית, עיניה כחולות, שערה מתולתל וארוך. היא אוהבת ילדים והיא חברותית.
נויה לא מכירה אף אחד בבית הספר והיא מרגישה בודדה ביום הראשון שלה.
יום אחד בהפסקה קבוצה של בנות שיחקו כדורסל בחצר. נויה מאוד רצתה לשחק איתן, אך הבנות לא רצו. הבנות ראו את נויה וחשבו לעצמן שמשום שהיא נראית שונה היא לא תצליח להשתלב במשחק.
הבנות אמרו לה: ” יש לנו מספיק שחקנים במשחק ואם תצטרפי נהיה קבוצות לא שוות: 9 מול 8″
נויה הרגישה שזה סתם תירוץ ושלא אוהבים אותה בבית הספר.
סיגלית, חברתה לכיתה, ראתה זאת והרגישה עצובה בשביל נויה.
בית הספר הסתיים. נויה הצטערה מאוד וחזרה הביתה עם פרצוף חמוץ ואמרה לאמא שלה שהיא רוצה לחזור לבית הספר הקודם. אמא אמרה לה: ” אי אפשר חמודה לחזור לבית הספר, זה קצת רחוק. אני בטוחה שבהמשך השנה תכירי חברות חדשות ויהיה לך כיף מאוד”.
סיגלית שראתה את המקרה חשבה בביתה מה לעשות והחליטה להתערב. למחרת בבוקר אספה את חברותיה ואמרה כך: ” תקשיבו בנות, מה שקרה אתמול לא היה בסדר. זה שמישהו נראה שונה מבחוץ לא אומר שאנחנו מכירים אותו מבפנים. אנחנו צריכות לגרום לנויה להרגיש חלק מאיתנו! בואו נארגן לה מסיבת קבלת פנים”
מיד כולם נרתמו למשימה: יעל הכינה שלטים, עלמה הכינה כיבוד וכולן עזרו.
הגיע יום המסיבה. כל הבנות התרגשו מאוד!
נויה התרגשה, שמחה מאוד ואמרה לכולן “תודה רבה!”.
מאז היא משחקת עם בנות כל יום.
