סיפורם של הורי
שלום, שמי אלמוג. אני לומדת בכיתה ה’. אני בת יחידה להורי ורציתי לספר לכם על חיי.
כמו שאתם מבינים, בחרתי לספר על הוריי…..
אני עוברת אירועים מאוד קשים במיוחד עם הוריי וסבא שלי. סבא שלי נפטר לפני שבעה חודשים.
אבל ההורים שלי זה העיקר בסיפור זה. הכל התחיל כך: בדיוק לפני חודש, ביום שני אחר הצהרים אבא ואמא שלי התחילו לריב על כל מיני דברים קטנים שהפכו לדברים נוראיים. אבא שלי צעק על אמא שלי ושאל: “מה יהיה עם הילדים?” אני כבר הבנתי שזה הסוף. הגיע הלילה ניסיתי להירדם, אבל לא הצלחתי, כי כל המחשבות שעברו לי בראש באותו הזמן היו נוראיות. פחדתי שמחר כבר יודיעו לי את ההודעה העצובה.. הלילה חלף. הלכתי לביה”ס ומהר סיפרתי לחברה הכי טובה שלי- אור. היא היחידה שמבינה אותי ועוזרת לי בכל מצב והיא מקשיבה לי אפילו שהבעיות שלה יותר נוראיות. סיפרתי לה, והיא אמרה לי לחשוב על הדברים החיוביים!
חזרתי מבית הספר בשעה אחת וחצי. כמו שסיפרתי ההורים שלי רבים. זה קורה כבר במשך חודשים. לאחר החודשים האלה אמא ואבא אמרו: אנחנו צריכים לדבר איתך. אנחנו נקיים שיחה בארוחת ערב. יותר נכון אמא אמרה ואבא שתק כי אבא עצוב בגלל שסבי נפטר .הגיע זמן ארוחת הערב. ראיתי ששניהם ממש עצובים בכל זאת זוכרת את המשפט של ה”בסטי” שלי :תסתכלי על הדברים החיוביים.. אוקי… יהיו לי שני בתים, אבל בכל זאת ההורים שלי יהיו מופרדים ולא יהיו מאושרים. לאחר כמה דקות התיישבנו על הכיסאות. ההורים שלי לא ישבו אחד ליד השניה אלא במרחק זה מזה.
ארוחת הערב
התיישבנו. “אז ככה” אמא התחילה לדבר…… “אוקי אלמוגי שלנו.. אני יודעת שאת תצאי מהארוחה מבואסת ,אבל שתדעי שהכל לטובה אני ואבא מתגרשים!” אני לא הייתי המומה הייתי כבר מוכנה לזה האמת, אבל עדיין התמלאתי בעצב. “אוקיי… ” עשיתי את עצמי כאילו אני בשוק ואמרתי להם שהכל בסדר ושלא יחששו ולא יהיו בלחץ שלא טוב לי ותודה על הארוחה הטעימה. ככה סיימתי את היום.. הם ראו את העצב שלי ,אבל הבינו את המשפט שאמרתי להם. התקלחתי, צחצחתי את שיני, והכל בסדר. נכנסתי למיטתי ברגשות יותר טובים. מה שבטוח הרבה יותר טוב מהלילה כשהם רבו.. חלף הלילה והגיע הבוקר. כרגיל הבוקר התחיל במריבות, אבל כבר התרגלתי.. אמא הסיעה אותי לבית הספר.. אבא כבר הספיק לשכור דירה וראיתי מזוודות גדולות עומדות ליד הדלת.. וכבר הבנתי. היה יום כרגיל בבית ספר. בשיעור ספורט חשבתי איך אוכל לגור בלי אבי ושהם בנפרד, אבל אור ישבה לידי וחיזקה אותי… כשחזרתי מבית הספר אבא אמר לי שאמא תיקח אותי בימים שלישי וחמישי אליו הביתה, והוא אמר: אל תחששי, את תתרגלי לזה! וחיבק אותי בחוזקה. ההורים שלי הם כל העולם בשבילי.. וכך היה -בימי שלישי וחמישי הייתי אצל אבי ובשאר הימים אצל אימי. אימי סיפרה למורתי אילנית על המצב החדש. והחיים המשיכו.. באתי לאבא ביום שלישי. הבית של אבא היה די מוזנח, אבל הייתה לי שם מיטה ואוכל וזה הכי חשוב… וזה המשיך כרגיל בכל יום… והמסר שלי לחיים: לא הכל מושלם בחיים ,אבל צריך להסתכל עליהם בטוב! תחשוב טוב- יהיה טוב!
