הסוד של מירי !!!
שלום, שמי מיכל, ואני היום אספר לכם על סיפור אמיתי ומרגש שקרה לי, אז ככה:
הכל התחיל ב-15:00 בצהריים לפני כ-5 חודשים, כשחזרתי מבית הספר כולי שמחה וצוהלת בגלל שהיום חגגו לי בכיתה יום הולדת.
נכנסתי הביתה ואני רואה את אמא ואבא שלי יושבים בשולחן העבודה מתייעצים על רהיטים כגון: סוגי ספות, שולחנות, כסאות ועוד…
שאלתי אותם: “אמא, אבא, למה אתם מחפשים רהיטים?”
אמא ענתה: “הא, שכחתי לספר לך שאנחנו עוברים דירה, ולכן אני ואביך מחפשים רהיטים לבית החדש”.
אח”כ אמא אמרה לי ללכת לחדר ולמיין את כל מה שאני צריכה ולא צריכה. הלכתי לחדר, הנחתי את התיק שלי במתלה, החלפתי לבגדים נוחים יותר ואז התחלתי להכין ש”ב.
אחרי שסיימתי את השיעורים (למזלי לא היה הרבה) באמת עשיתי מה שאמא אמרה לי לעשות ולצערי, היו הרבה דברים שהייתי צריכה לזרוק.
אחרי כשעה אכלתי ארוחת צהרים, ואמא דיברה איתי, ועם האחים שלי ואחותי שאנחנו נעבור דירה בעוד שבוע ומחר הם יתחילו להכין את הארגזים, ולאף אחד לא היתה בעיה.
בזמן הזה שאמא אמרה הייתי קצת שמחה בגלל שבאמת היה לנו בית קטן וצפוף, והייתי עצובה מאד בגלל שאני אעזוב את כל החברות שלי. אבל הסתדרתי עם זה.
יום למחרת, סיפרתי לבנות הכיתה והן החליטו לעשות לי מסיבת הפתעה (מסיבת פרידה).
הם באמת עשו לי ואני כל כך התרגשתי.
באותו יום, ההורים שלי התחילו להכין את הארגזים וכמובן אנחנו (הילדים) עזרנו להם. כך היה כל השבוע.
ביום האחרון שלי בבית הספר הבנות בכיתה הכינו לי מכתבים ואני כל כך שמחתי שהם חשבו עלי, ואני גם בכיתי בליבי על כך שאני הולכת לעזוב את הבנות שאכפת להן שיהיה לאחרים טוב.
באותו יום בשעה 15:00, שמנו את הארגזים באוטו והתחלנו בנסיעה.
הנסיעה אמנם לא הייתה כל כך ארוכה כפי שדמיינתי, אבל כן הייתה רחוקה מבית הספר, ולכן הורי החליטו שאני אעזוב את בית הספר.
כשהגענו לבית החדש נדהמתי לראות את הגודל העצום של הבית, הוא היה בעל שתי קומות, החצר הייתה גדולה, החדרים היו גדולים והמטבח היה גדול.
בינתיים התחלנו לפרק את הארגזים עד שהגיעה המשאית.
ואז אמא אמרה לנו ללכת לגן השעשועים עד שהיא תתקשר אלי שהמשאית סיימה ואנחנו נחזור.
עשינו בדיוק מה שאמי אמרה והלכנו לגינה שהייתה מאחורי הבית שלנו ושם הייתה שכנה שלי ושמה מירי, היא רצתה להיות חברה שלי ואני הסכמתי.
אח”כ היא שאלה אותי באיזה בית ספר אני לומדת ובאיזו כיתה אני והתברר לנו שאנחנו באותה הכיתה ובאותו בית הספר, וכך הפכנו לחברות קרובות.
כבר ביום למחרת הלכתי עם מירי לבית הספר ושמחתי מאד להכיר חברות חדשות ושכולן הפכו לחברות שלי. במשך חודשיים הכל היה נחמד ולא הייתה שום מריבה בכיתה, עד שהבחנתי שבנות התחילו לריב עם מירי…
בחודש השלישי שלי בבית הספר החדש, מירי אמרה לי סוד שנשבעתי שאני לא אספר לאף אחד והוא היה שבמשך 5 שנים עד לבואי, לא היו לה חברות ושאני חברתה הראשונה.
שתינו שמחנו ואפילו שאלתי את אמי אם אני יכולה ללכת לביתה של למירי למחרת והיא הסכימה.
וכך הפכנו להיות החברות הכי טובות.
