סבא שמעון והסוסה הגדולה

סבא שמעון נולד במושב שער אפרים לפני שבעים ושתיים שנים. כאשר הוא היה בן חמש נולד לו אח בשם אבי וכשהיה בן 10 נולדה אחותו דרורה. ההורים שלו היו חקלאים שעבדו בפלחה/ בשדה והיה להם לול תרנגולים, במושב שער אפרים שליד נתניה. פעם סבא רבה (סעיד) רתם את העגלה לסוסה ולקח את סבא שמעון בעגלה לשדה, הם רכבו יחד עם סבתא רבה מזל, והסבתא של אבא שמעון (סעידה – אמא של סבא סעיד) לשדה כדי לקטוף ירקות ולהשקות לפני כניסת שבת. ככה עברו להם כמה שעות יחד. סבא שמעון היה מאושר לרוץ בשדות למשוך את צינור המים ולשחק עם אבא שלו. 

הגיעה שעת הצהריים וסבא סעיד התכונן לחזור הביתה להספיק להתארגן לשבת. הוא העלה את סבא שמעון על הגב של הסוסה, ועל העגלה עלה סבא סעיד, סבתא מזל וסבתא סעידה ודהרו לכיוון הבית. בדרך הופיע ג’יפ של הסוכנות היהודית.

הסוכנות היהודית מילאה תפקיד מפתח בתקופת העלייה ההמונית, כחלק מהציונות, במטרה   להקים יישובים (חוות הכשרה, קיבוצים, מושבות), רכישת קרקעות, תמיכה בעולים בהכשרה מקצועית חקלאית, וחיבורם לקרקע, כך שהעולים יהפכו לחלוצים חקלאיים שיבנו את המדינה.

בדרך הסוסה ראתה את הג’יפ שנסע בכיוון שלה, נבהלה והתחילה לדהור  לכיוון הבית של סבא סעיד. היא דהרה מהר והרתמה של הסוסה נקרעה. סבא סעיד, סבתא מזל וסבתא סעידה שהיו על העגלה נפלו סבא סעיד התחיל לצעוק לסבא שמעון שיתפוס חזק בשערות/ ברעמה של הסוסה. סבא שמעון אומר שהוא החזיק באוזניים של הסוסה ונורא פחד כי הוא הרגיש שהוא קופץ על הגב של הסוסה ועלול ליפול.

הוא תפס חזק  חזק באוזניים וממש שכב על הצוואר של הסוסה החומה . הסוסה דהרה לבית של סבא סעיד וסבתא מזל והגיעה לשוקת שהיתה גבוהה ומלאה מים. הסוסה התכופפה לשתות וסבא שמעון על הגב שלה, ובגלל שהשוקת היתה גבוהה ומלאה הסוסה לא היתה צריכה להתכופף הרבה וסבא שמעון נשאר על הגב של הסוסה. הנהג של הגי’פ נסע מיד לכיוון הבית וירד לסבא שמעון. הוא ליטף אותו והוריד אותו מעל הגב של הסוסה. סוף טוב הכל טוב בזכות שמירת השבת כל המשפחה ישבה יחד והם היו מאושרים. סבא רבה סעיד וסבתא רבה מזל עזבו את המושב ועברו לגור בראש העין עם סבתא זהרה דהרי (סבתא של סבא שמעון – אמא של סבתא רבה מזל)  שאחרי שכל הבנות שלה התחתנו היא נשארה לבד. בראש העין נולדה דרורה אחותם של סבא שמעון ודוד אבי. הם גרו בדירה קטנה של עמידר ובצריף קטן, עד שבנו בית במקום הבית של סבתא זהרה. בגינה היה להם מחסן וטבון. כל יום שישי סבתא מזל היה מכינה פיתות (מלוג’) וכובנות לכבוד שבת, ולחגים היתה מכינה סבייה. לפעמים סבתה רבא זהרה היתה מכינה להם בחצר סחוג על אבן ריחיים (מסחג) עם עגבניה וכשהיו חוזרים מבית הספר היו נהנים לאכול לחם עם סחוג ועגבניה ישר מאבן הריחייים/ מהמסחג.

כשסבא שמעון וסבתה דינה התחתנו הם בנו בית במגרש של סבא סעיד וסבתא מזל. לסבא שמעון וסבתא דינה נולדו 4 ילדים (3 בנות ובן: אדוה – אמא שלי, הדודות שלי – הילה ונטע, והדוד אוהד). בזכות זה גם אנחנו גרים היום בראש העין.

דמויות: 

שמעון – סבא שלי , אבי – דוד שלי/ אח של סבא שמעון, דרורה/ דודה שלי – אחות של סבא שמעון, דינה – סבתא שלי, סבא סעיד – אבא שלהם, סבתא מזל – אמא שלהם, סבתא זהרה – סבתא של סבא שמעון (אמא של סבתא מזל), סבתא סעידה – סבתא של סבא שמעון (אמא של סבא רבה סעיד), אדוה – אמא שלי, הילה – דודה שלי, נטע – דודה שלי, אוהד – דוד שלי, הסוסה החומה, הנהג של הסוכנות.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »