לפני שנים רבות חי טיטאן אחד. היה לו קרב עם אגודת הקוסמים. הקוסמים ניצחו והטיטאן נשלח לגהינום. מאז הוא מתכנן מתקפה חדשה.
ביום בהיר אחד בעיירת ריבר, חי לו ילד בשם ת’ורן. הוא היה ילד שובב ופזיז. יום אחד כשהסתובב ביער, דלת גדולה נגלתה לעיניו. הדלת נפתחה ושאבה את ת’ורן לתוכה. שהתעורר וראה שני אנשים מסביבו, “איפה אני?” שאל. “אתה ביער נירון הענק, אנחנו הראשונים שהולכים למות בידיו”, אמרה הנערה עם השיער השחור שגלש על כתפיה. “נירון!? הענק מהאגדות?!”, “כן” השיב נער בחולצת טריקו ירוקה, וחרב על כתפו. “דרך אגב, קוראים לי ג’ון וזאת סרייר, ואנו מנסים למנוע את מתקפת הטיטאן”. “קדימה! בוא נתקדם אל ניירה” אמרה סרייר. “ניירה המשרתת של נירון” אמר. רצנו לעבר היער. כעבור שלוש שניות ראיתי רק שחור בעיניים. כשקמתי מההתעלפות ראיתי את ג’ון וסרייר נלחמים בנירה. היא היתה עם שמלת קשקשים ירוקה, אוחזת בחרב זהובה שמדי פעם ממטירה ברק מהחרב. ראיתי את סרייר שולפת קשת ויורה חצים ואת ג’ון נילחם בחרבו הכסופה. רציתי לעזור להם, אך לא היה לי נשק. ג’ון הוציא תרמיל אדום וזרק לי חרב שחורה. קמתי והצטרפתי לקרב. לא שידעתי להילחם, אבל ניסיתי כמה שיכולתי. בהמשך הקרב ניירה הצליפה בחרבה בסרייר ,סרייר צעקה בכעס “אאאיי” אבל הצליחה לקום על רגליה. ג’ון החזיר את התרמיל והצטרף לקרב. הוא רץ לעבר השיחים ונעלם. ניירה הפילה אותי ורצה אל סרייר בחרב שלופה. לפני שסרייר מתה, ג’ון יצא מהשיחים אל מאחורי ניירה ותקע בה את חרבו ,ניירה נאנקה מכאב “אחח לא!” אבל למרבה הצער היא קמה על רגליה והסתערה עלינו בקריאת קרב. “נסתער עליה ביחד” אמר ת’ורן ואז הסתערנו עליה בקשת, עם שני חרבות והרגנו אותה. המשכנו בניסיון למצוא את נירון. כעבור כמה דקות שמענו קול: “שלושת הנבחרים, אני רואה שברתיון שלח שלושה פרעושים שאחסל” “ברתיון?” שאל ת’ורן. “כן” ענה הקול, “הטיפש האחרון שנשאר מאגודת הקוסמים, שחיסלו אותי, מנסה למנוע את מתקפתי בעזרתכם”. “אז אנחנו נעשה את זה”, אמר ת’ורן. “באמת?” אמר הטיטאן ויצא מהשיחים. קודם כל הוא ניראה מזעזע. הוא ענק עם עין אחת בצבע סגול בוהק. הוא הרים חנית גדולה והתקדם לעברנו.
סרייר כבר מתחה את החץ, ג’ון כבר שלף את החרב, וגם אני.
הסתערנו בלי שום תוכנית לעבר הענק. בתחילת הקרב, החנית של הענק שינתה צבעים, ופתאום התחלנו לראות מטושטש.
ג’ון ניסה לתקוף את הענק, אך במקום לעשות זאת, נתקע בעץ. סרייר שחררה את החץ והוא פגע סנטימטר מהעץ שג’ון נתקע בו.
כעבור כמה שניות חזרנו לראות באופן רגיל והסתערנו בקריאת קרב. אבל, באותו הרגע צבא המפלצות הגיע. ג’ון שיסף בחרבו מפלצות עד שחלק מהצבא חוסל. סרייר הצטרפה אליו. בינתיים, נלחמתי בענק הדוחה, מלא פחד שמתישהו הוא יצליח לדקור אותי בבטן.
הצלחתי לפגוע בנקודת תורפה חשובה של הענק, הוא נאנק, וכשל לאחור. אבל אז הוא קם, הסתער, ואחז בגרוני.
“אתה גיבור צעיר” אמר, “הולך למות!”. שניה לפני שזה קרה, סרייר פגעה בצווארו בחץ והוא נשכב ואני הרגתי אותו.
כך נגמר הקרב.
כעבור שניות ספורות, חיזיון של ברתיון נגלה לעינינו, והוא סיפר לי שהוא אבי!
מיד קפצתי משמחה.
אבי יצר את הדלת שבה עברתי עם סמל העין, וחזרנו הביתה בשלום.
