בשעת אחר הצהרים בין עצים וגבעות מלאים קנים ובין יער בעל עצים מחודדים ומכוסים שלג התרחש ויכוח סוער. מצד אחד עמדו שתי מפלצות. אחת מחזיקה אלה ביד אחת ורשת ביד שניה. חסרו לה שתי שינים ואוזן אחת. השנייה עמדה עם גלימה ובה כתוב: “רוקחת השיקויים הטובה ביותר” ובידה היא מחזיקה קדרה מלאה חומרים שונים. מולם עמדו שני סוגי עוף השמים. אחד נשר זקן וגדול והשנייה ציפור קטנה יפת תואר ויפת מראה.
שני הזוגות התווכחו מי יותר חזק ומי יותר חכם לאחר. כמה שעות הם החליטו לערוך מלחמה. כאשר חזרו שתי המפלצות ליער, הכריזה רוקחת השיקויים על השיקוי החדש שלה. “חברים וחברות, אני כאן כדי להציג לכם את השיקוי החדש שהכנתי. כל מי ששותה את השיקוי הופך או למסייע שלנו” מחיאות כפיים נשמעו מהקהל.
בינתיים, הציפור והנשר חזרו לעצים כדי להודיע על הקרב ולערוך הצבעה, כדי לראות מי ינווט אל היער. בסוף, במקום הראשון הייתה הציפור הקטנה והיפה. היא התקבלה להיות המנווטת הראשית ובמקום השני הנשר. הציפור יצאה לדרך היא עברה יערות רבים עד שנתקלה בעץ שחסם את הדרך. היא נפלה למטה בחוזקה ונפצעה מכף רגל ועד ראש. היא החליטה לצרוח ולצרוח עד שמישהו ישמע אותה ויבוא להציל אותה.
באותו הזמן ביער, התקבלה לפגוש את המפקד המפלצת חסרת שני השיניים והאוזן.
פתאום נשמעה צווחה מן היער הסמוך. המפלצות עקבו אחרי הרעש והגיעו למקום ממנו בקע הרעש. שם מצאו את הציפור שוכבת משותקת על האדמה. הם לקחו אותה איתם וחזרו ליער שלהם. כל הציפורים היו מתוחות, האם הציפור תמצא את היער? עברה שעה עברו שעתיים עברו שלוש שעות והציפור לא הגיעה. לבסוף הם יצאו בעקבות הנשר הזקן אל היער. מרחוק הם שמעו צווחות וצרחות הם הלכו בעקבות הרעש וראו את היער מלמעלה. הם ראו את המפלצות מכניסות את חברתם לכלא.
ללא היסוס הם ירדו ומשכו בסורגים והתא נפתח לרווחה. הם התכוונו להגיע משני כיוונים. מצד אחד הציפור הקטנה ומצד שני הנשר הזקן. עד מהרה המפלצות היו מוקפות ציפורים. חלקם התעלפו וכולם ראו את החיוך של העופות. אך פתאום הונפו כמה רשתות וכלאו ציפורים רבות. החיוך נמחק מעיני הציפורים והפך לפחד. הציפורים הכלואות שתו את השיקוי בפחד מוחלט והמשכו להילחם בציפורים הנותרות.
פתאום פרצה שרפה ביער. בהתחלה ניסו המלצות לכבות את האש בעזרת דליים מלאים מים. אך הם לא הצליחו. לאחר מכן ניסו העופות לירוק על האש, אך גם הם לא הצליחו. “ננסה ביחד” אמרו כולם פה אחד. הם ניסו פעם ראשונה ושניה ושלישית והאש כבתה.
לבסוף הם ידעו שלבד הם לעולם לא יצליחו ויחד יצליחו ולכן מאז ועד היום הם גרים יחד ומסייעים אחד לשני.
