“מה, שוב אחרת לבית הספר?” שאל המורה יוסי את מתן לעיני כל תלמידי הכיתה.
“כן, אבל הפעם כיוונתי שעון מעורר, ולא התעוררתי”, השיב מתן.
“דיברנו על זה כבר פעמים רבות, זו לא הפעם הראשונה שאתה מאחר. אם תאחר עוד פעם אחת, אאלץ להזמין את ההורים שלך, ואולי אפילו להשעות אותך מבית הספר”, הבהיר יוסי.
“אתה צודק, המורה, אשתדל שזה לא יקרה שוב”, אמר מתן כשהוא מבויש, תוך שהוא מוריד את מבטו.
יום הלימודים הסתיים, מתן חזר לביתו ולא סיפר דבר להוריו, אבל דבריו הקשים של המורה יוסי הטרידו אותו מאוד. הוא לא רצה לאכזב את הוריו, שאהבו אותו והיו מסורים אליו, אבל גם לא רצה להפסיק במעשה החסד החשוב אותו היה עושה מידי בוקר.
מרדכי היה אדם מבוגר שהתגורר בשכנות למתן. אדם שעבר חיים קשים. פניו המקומטות הסגירו את הסבל הרב שעבר במהלך השנים. תמיד חי בעוני, ועל אף היותו נגר מוכשר, לא הצליח להתפרנס בכבוד. רעייתו האהובה, יפה, שהייתה כל עולמו, חלתה בגיל צעיר במחלה קשה, אשר כתוצאה ממנה הייתה עקרה, ובהיותה בת 45 בלבד הלכה לעולמה. כך, בגילו המתקדם, 78, מצבו הרפואי החמיר עד כדי היותו נזקק לעזרה קבועה, והעובדה שהיה ערירי וחי לבד, ללא כל משפחה תומכת, רק העיקה על מצבו עוד יותר.
פגישה מקרית ביניהם כחודש לפני כן שינתה את חייו של מתן. הם נפגשו ליד המרכול השכונתי.
מראהו של הקשיש המתהלך בקושי עם שקית קניות כבדה בידיו צד את עיניו של מתן. מתן ניגש לקשיש, ובחיוך פנה אליו: “שלום לך, אוכל להציע את עזרתי בנשיאת שקית הקניות שלך?”
“בוודאי”, השיב מרדכי, “הגעת אלי כמלאך מהשמיים, כי ממש כבר קשה לי לסחוב את הקניות. אני ממש מודה לך, ילד חמוד”.
מתן לקח בשמחה את השקית, ומרדכי הראה לו היכן הוא גר. התברר שהם גרים במרחק של בתים בודדים זה מזה. הם הגיעו לביתו של מרדכי, שהיה נראה מבפנים כבית דל למדי, ומתן פרק את השקית.
מתן לא הסתפק בכך, והחליט להתעניין במצבו של מרדכי, ובמה עוד ניתן לעזור לו. מרדכי שיתף אותו בקשיים שלו במהלך היום, כמו למשל בפעולות של מקלחת, לבוש, הכנת אוכל ועוד. מתן אמר לו שהוא ממש מעוניין לעזור לו במה שהוא יכול, ובאמת, מאותו יום, בכל בוקר, בדרך לבית הספר, היה מתן מגיע לביתו של מרדכי ועוזר לו להתקלח, להתלבש, להכין אוכל וגם משוחח איתו ומארח לו חברה, ומרדכי מאוד העריך זאת ותמיד הודה למתן ואהב אותו.
בבוקר למחרת, הלך המורה יוסי לבית הספר בשעה מוקדמת, מכיוון שהיה תורן חצר. בדרכו ראה את מתן נכנס לאחד הבתים, ושאל את עצמו: “מה עושה מתן בשעה כה מוקדמת בבית זר?”. סקרנותו לא הניחה לו, והוא הלך בעקבותיו של מתן וראה אותו נכנס לביתו של קשיש.
כאשר נכנס מתן לכיתה כדרכו, באיחור, ביקש יוסי לדעת מה היו מעשיו של מתן באותו בית, ואז מתן, שכל כך התאמץ לשמור בסוד את הסיפור, בשל צניעותו, נאלץ לספר הכול על עזרתו למרדכי. המורה יוסי וכל הכיתה התרגשו לשמוע על מעשי החסד שהוא עושה בכל יום, והמורה הצטער על כך שנזף על האיחורים, שמסתבר שהם קרו בשל חסדיו הנפלאים של מתן הצדיק.
