מטעויות להצלחות

מטעויות להצלחות (כתבה: הלל ישראל)

השעה הייתה 7:15 בבוקר, כביתי את השעון המעורר  והתחלתי להתארגן לבית הספר. אף פעם לא היה לי באמת חשק לקום ולהתארגן לבית הספר, כי באמת חשבתי שזה משעמם. משעמם לשבת בכיסא ולהעתיק מהלוח כל מיני דברים שאני בכלל לא יודעת מהם, וכנראה שבגלל זה התעודה שלי הייתה… בואו נגיד ככה- “ראויה לשיפור”. הוציאו אותי לשיעורי תגבור, הייתי בחוג אנגלית ובשיעורים פרטיים לחשבון. הכל כדי  שבמבחן אחד לפחות אני אולי, אבל ממש אולי אצליח לקבל מעל 65.

“אוראל! אולי את תפתרי לנו את התרגיל שעל הלוח?” שאלה המורה מול כל הכיתה. “אממ… טוב, אני אנסה” השבתי לה תוך שבליבי חרדה עצומה.

“13X3, רגע.. 13 ועוד 13 זה 26, ואז זה כפול זה… כן! התשובה היא 45” אמרתי למורה בביטחון.

“תחשבי שוב אוראל… 13 מתחלק ב45?” היא אמרה. אוי לא! טעיתי, ועוד מול כל הכיתה!! מה יכול להיות יותר מביך מזה… חשבתי לעצמי בדכדוך.

 “אה כן, סליחה טעיתי. טוב אני אחזור למקום שלי במילא לא משנה כמה פעמים אני אנסה לפתור אפילו את התרגיל הכי פשוט בעולם אני לא אצליח..” אמרתי למורה והתחלתי ללכת לכיוון מקום הישיבה שלי.

“לא!! חכי!” אמרה לי המורה, “אל תוותרי, גם אם תטעי שוב ושוב בסוף תצליחי אני בטוחה בזה!”. “המורה, אני ניסיתי את התרגיל הזה גם בבית, אני פשוט לא יודעת! כדאי לך לתת את התרגיל הזה למישהי יותר חכמה ומוצלחת ממני” אמרתי לה וכבר התיישבתי במקומי.

באותו הערב, במיטה, לא הפסקתי לחשוב על מה שהמורה אמרה, “אל תוותרי, גם אם תטעי בסוף תצליחי”, התחלתי לחשוב שאולי היא צודקת, שגם אם טועים שוב ושוב בסוף מצליחים, ושצריך גם ללמוד מטעויות ולצמוח מהם. “כן”, אמרתי לעצמי. הטעות היום בכיתה לימדה אותי איך להצליח.

למחרת היום בכיתה, ביקשתי מהמורה לענות על עוד תרגיל, והבטחתי לה שאותו אני אצליח.   ניגשתי אל הלוח בביטחון והתחלתי לפתור, התחלתי לחשוב על הטעות מאתמול ומה עשיתי שם לא בסדר ואז תיקנתי אותה. ובאמת, פחות משנייה אחרי שפתרתי וכתבתי את התוצאה בגדול על הלוח, המורה אמרה בגאווה מול כל הכיתה: “התשובה… נכונה!!!” וכולם מחאו כפיים. התרגשתי מאוד! כן, זה נשמע מוזר שאני מתרגשת מתרגיל אחד שהצלחתי לפתור, אבל בשבילי זה היה הישג, והישג גדול מאוד.

חזרתי הביתה ומיד סיפרתי להוריי בהתרגשות על מה שקרה בכיתה, הם שמחו והתגאו! כמובן שגם סיפרנו את זה למורה הפרטית שלי, ואז היא נתנה לי אפילו תרגילים קשים יותר, כי היא אמרה שממש התקדמתי! ואפילו בתעודה קיבלתי ממוצע של 85 בחשבון!! ליבי היה מלא בגאווה והחיוך שלי לא ירד מהפנים!!

ואז הבנתי, מטעויות צומחים, ולא יורדים ונחלשים. אפילו החכמים והגאונים הכי גדולים טועים לפעמים, וזה בסדר, זה מותר ונורמאלי.

מאותו היום והלאה כל חברה שראיתי שמתקשה במשהו, עזרתי לה והסברתי לה איך לצמוח מהטעות, ובאמת זה עזר! הלוואי שיבוא יום וכולם יבינו איך כל ההצלחות שלהם נבנו מטעויות, מטעויות שפעם הם חשבו שהן נוראיות ולא טובות, אבל בעצם הן היו הסוד להצלחה!

אני אף פעם לא אשכח את המשפט של המורה שלי, שבאמת שינה לי את החיים. הלוואי שגם כשאני אהיה גדולה אוכל ללמד את ילדיי את “שיטת הקסם” וכך אני אעזור להם להצליח, וגם לטעות, כי זה בסדר…

לבסוף, לטעות זה לא סוף העולם, ותמיד אפשר לצמוח ולהשתפר.