בס”ד
משה ואליהו הנביא
לפתע פתאום… אני שומע את פתיחת הדלת והנה עומדת לפניי דמות בעלת זקן ארוך- ארוך, ולבן- לבן, כן זוהי פעם ראשונה בחיי שאני רואה אותו….
~~~~~~~~~~~~
שלום, קוראים לי משה, אני בן 11 ולומד בכיתה ה’. כדי לספר את סיפורי אני צריך לחזור שנתיים אחורה (שהייתי בן 9).
מאז ומתמיד פסח היה בשבילי אתגר אחד עצום. לא, לא בגלל האפיקומן, רק בגלל… אליהו הנביא.
מאז גיל 4 שהגננת ספרה לנו עליו אמרתי לעצמי שאני חייב לראות אותו, אבל תמיד נרדמתי לפני שהוא בא ( או לפני שהוא לפחות אמור לבוא..)!
אז כמו שאמרתי לכם סיפורי מתחיל משהייתי בן 9:
“מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…” שמעתי את אבי שר
” אמא מתי גומרים??” שאלתי את אמי בחוסר סבלנות שמבטי מציץ באחי שהסתודד עם בן דודנו
” תחכה בסבלנות חמודי ” הפסיקה אמא לשיר
“הלילה הזה , הלילה הזה כולו מצה …..” שר אבא שבינתיים הצטרפו אליו כמעט כולם .
שאבי סיים לשיר את שירי הפסח, המשכנו בסדר וכעבור שעה קלה כבר סיימנו את ליל הסדר ושתי המשפחות של דודנו התחילו להתפזר לחדרים שהכינה להם אמי .
“משה , אתה בא?” שאלה אמי “כל כך רצית שיגמר “
“לא, הוא מחכה לאליהו הנביא” אמר אחי בקול ילדותי .
“די, תהיה בשקט” אמרתי לו.
” בנים לא לריב ” אמרה אמי “בסדר, משה אתה נשאר כאן, בהצלחה”
“ואתה” היא הצביעה על אחי “בא איתי”
“לילה טוב” אמרתי לאמי שכבר הלכה.
חשבתי שאליהו הנביא יתעכב אך הופתעתי פעמיים-
אחרי 10 דקות נשמע חריקת דלת הסתכלתי לכיוונה וראיתי בן אדם נמוך יחסית הוא היה עם זקן שהיה נראה מזויף, הוא התקרב אלי מיד זיהיתי אותו, זה היה אחי!!
“תחפושת ממש יפה” סיננתי לעברו , הבנתי מדוע הוא היה עם בן דודנו כל כך הרבה זמן, והמעשה שעשו הביש אותי עד מאד שהחלטתי שהשנה אוותר לראותו.
שנה לאחר מכן אחרי סעודת ליל- הסדר תפסתי את אחי ואמרתי לו במבט קשוח:
“שלא תעז לעשות לי את אותה התכנית של שנה שעברה, כן?”
אחי לא השיב לי רק הסתכל עלי במבט מוזר כאילו נפלתי מהירח.
“לא ידעתי שיש פה חייזר ” הוא אמר והלך משם, מה שגרם לי להתעצבן נורא!
התיישבתי על יד השולחן עם ספר קריאה וכמה אגוזים והתחלתי לקרוא.
בגלל שאני “תולעת ספרים” סיימתי את הספר בתוך שעה והנחתי את ראשי על השולחן.
לפתע שמעתי קול כאילו מישהו שותה בטח אמא או מישהו אחר שותה מים חשבתי לעצמי אך עדיין נותר בליבי חשד .
הרמתי את ראשי בישנוניות ועיני רואות … את אחי, שותה את כוסו של אליהו הנביא .
הופתעתי נורא, דמעות נצצו בעיניי והרגשתי עלבון ותסכול.
“למה אתה עושה לי את זה? ” לחשתי בעוד הדמעות זולגות על פני .
אחי רק חייך חיוך של זלזול, הפנה אלי את גבו והלך משם L.
לא האמנתי שהוא עושה לי את זה, הוא הרי יודע שזה החלום שלי למה הוא עושה לי את זה? מה עשיתי לו?
כך עברה שנה הזכרתי לעצמי שאני עדיין לא פטור מלראות את אליהו הנביא והתפללתי שלאחי אין עוד תכניות זדוניות.
אחרי הסדר ישבתי ליד השולחן וחיכיתי כולי מלא תקווה .
עברה שעה ועוד אחת הצצתי לעבר השעון כבר1:15 ואליהו הנביא לא בא ( מה שיצא טוב שגם אחי לא באJ )
לפתע פתאום… אני שומע את פתיחת הדלת והנה עומדת לפניי דמות בעלת זקן ארוך- ארוך, ולבן- לבן, כן זוהי פעם ראשונה בחיי שאני רואה אותו….
כל כך התרגשתי, הרגשתי שאני נמצא בתוך חלום, חלום נפלא, חלום קסום!!
צבטתי את עצמי לוודא שאני לא חולם, אך הדבר קרה במציאות!
נגשתי אליו והוא שאל בקול עבה ומרגיע:
“ילד איך קוראים לך?”
” משה, על שם משה רבנו”
“שם יפה”
“תודה”
“אתה יודע משה?, אני מגשים חלומות, אם תרצה” אמר והתיישב על הכיסא הכי קרוב אליו.
“מגניב,” התלהבתי” אני רוצה ש—ש— תיצור שלום ביני לבין אחי בבקשה”
“אוהו ציפיתי לאיזה- גלידה או משחק כלשהו, אך אני מצטער ידידי, שלום איני יכול ליצר”
“למה?”
“אתה צריך לייצר אותו שמעת פעם על המשפט- “אם אין אני לי מי לי ” אם אתה לא תעשה שלום בינך לאחיך אז מי יעשה??”
הבנתי את דבריו של אליהו הם נשמעו לי הגיוניים בהחלט.
“ו—אליהו…” אמרתי אך הוא נעלם, אוי למה כל כך מהר? לא נורא חשבתי .
ציפיתי לראותו שוב בפסח הבא ועליתי למיטתי, אמרתי “שמע ישראל..” ונרדמתי .
-סוף-
מקווה שנהניתם אילה
