עוד יום בבית הספר, המורה רות שוב נותנת בוחן פתע לשבוע הבא.
“הלוואי ולא היו מבחנים” אמרתי לעצמי.
אחרי השיעור אני וחברי פטפטנו על הבוחן…
אחרי סיום הלימודים הלכתי לביתי , בדרך ראיתי חבורה של ילדים מבית הספר , היו אלה תלמידים מכיתה ו’ שצחקו בכל רם ונראה היה שיש שם עוד ילד לא מהשכבה שלהם.
זה היה רון ילד מהכיתה שלי.
רון ילד מאוד ביישן אבל הוא מצליח ממש בלימודים הוא קיבל אפילו ארבעה פעמיים ברציפות 100 במבחן,יש לי הרגשה שהוא יצליח בבוחן הזה.
“רגע אבל מה הם רוצים ממנו?” שאלתי את עצמי.
התקרבתי וראיתי שהם מציקים לו וצוחקים עליו.משכתי אותו בכל כוחי והוצאתי אותו מהחבורה צעקתי עליהם ואמרתי להם:”תתביישו לכם זה ממש לא יפה”
לאחר מכן לקחתי את רון ושאלתי אותו:”רון איך הגעת למצב הזה? מה הם אמרו לך? אתה בסדר?…”
“כן כן ,הכול בסדר תירגעי , סך הכול צעקו עלי … “טוב בואי נלך הביתה “
אמר בקול עצוב.
למחרת בבוקר שוב הציקו לרון , ובשיעור למדנו עם המורה על חברות ולקבל כל אחד כמו שהוא .
הרמתי את היד ואמרתי למורה מה קרה אתמול אחרי בית הספר , המורה מיד טיפלה בנושא ועירבה את המחנכת של הילדים מכיתה ו’ .
הילדים התנצלו בפני רון, ואף הזמינו אותו לשחק איתם בהפסקה כדורגל . שוב פגשתי את רון אחרי הבית ספר דיברנו על מה שקרה והוא הודה לי על האכפתיות .והיום הוא מרגיש הרבה יותר נעים בבית הספר
מוסר השכל:
“מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך” “ואהבת לרעך כמוך”
