החוזק של תפילה של תינוקות בית רבן:

זה היה בבוקר, השעון ציפצף והיה כתוב עליו 7:00. יצאתי מהחדר, כרגיל לבקש מאמא שתכין לי את האוכל לבית הספר. אבל פתאום אמא שלי איננה צעקתי חזק: “אמא” אבל אף אחד לא ענה, דודה שלי ששמה חנה שמעה אותי צועקת וישר באה אלי וסיפרה לי שאמא שלי בחדר לידה. אני כמובן קרנתי מאושר, סוף סוף יש לי עוד אחות ואני לא היחידה במשפחה. אך שלפתע הגיע הרגע שבגללו נהרס כל החגיגה, הרגע שהפלאפון של דודה שלי צילצל. ,” גלינ גלינ גלינ גלינ” צילצל הפלאפון אבא שלי הייתה על הקו.  דודה שלי מיהרה לענות, אבל מאז שהיא ענתה הבנתי שמשהו מוזר קורה בקשר ללידה… בהמשך השיחה ראיתי את דודה שלי מודאגת ובסוף השיחה ראיתי אותה מתישבת על הספה עם ספר תהילים ומתחילה להתפלל בכוונה גדולה! אני שלא אבנתי את פשר הדבר, התחלתי לעשות בדיוק כמוה. חנה דודתי  אמרה לי שהגיע הזמן ללכת לבית הספר אז התארגנתי והלכתי. בבית ספר הייתי רגילה, חוץ מזה שבבוקר ביקשתי מחברותי הטובות להתפלל להצלחת לידת אימי כי לפני שיצאתי מהבית דודה שלי אמרה לי להתפלל עליה. כל היום חשבתי על אימי, על איזה מסכנה היא, וכ”ו, אבל מכל המחשבות האלה היו לי גם מחשבות טובות למשל: על זה שעומד להיות לי אחאחות, או על זה שבעזרת ה’ הלידה תעבור בקלות ואני יבוא לבקר את אימי והתינוק או התינוקת החדשים. בקיצור כל היום לא שמתי לב בכלל שהמורה מדברת איתי מרוב כל המחשבות שהתרוצצו לי בראש, כשהגעתי לביתי דודתי חנה בדיוק סיימה להכין לי את ארוחת הצהריים אבל עוד לפני שבאתי לאכול אמרתי שתי מזמורי תהילים. אכלתי מהר את הפתיתים והשניצלים, שתיתי קצת מים, ברכתי ברכת על המחיה והמשכתי להגיד כמה מזמורי תהילים. לאחר חצי שעה דודתי חנה אמרה לי שהיא צריכה ללכת וסבתא שלי תבוא לשמור עלי, אני שמחתי ובאמת לאחר כמה דקות דודתי הלכה וסבתא שלי סבתא שולה הגיעה. היה מאוד כיף איתה, היא שיחקה איתי, הכנו עוגיות ועוד… לאחר שעתיים חצי בערך של הנאה וכיף צילצל הפלאפון של סבתא שלי. “גלינ גלינ גלינ גלינ” צילצל הפלאפון אבא שלי היה עוד הפעם על הקו. אני קיוויתי הפעם לבשורות טובות… אבל מה לעשות לא תמיד קורים דברים לפי איך שמקווים, בכל מקרה סבתא שלי ענתה ושמה את הפלאפון על רמקול. שמעתי את אבא שלי אומר ככה: “יש לי בשורות טובות ובשורות רעות במה להתחיל?” אני ישר אמרתי תתחיל בטובות [כמובן], הוא הקשיב והתחיל: ” הבשורות הטובות הם שיש לאמא רביעה בבטן” “יש” קפצתי מהתרגשות, אבל לצערי אבא התחיל ואמר: “והבשורות הרעות הם שאמא צריכה לעבור בשביל זה ניתוח והרופא אמר שמהניתוח הזה 99% מהאוברים לצערם לא יוצאים חיים ולכן צריך המוני תפילות בשביל שהם יצאו בריאים ושלמים” אבא שלי אמר שהוא צריך לנתק, אז הוא ניתק ואני וסבתא שלי נשארנו המומות. שלחנו הודעות והתקשרנו לכל מי שמכיר את אמא שלי כדי שיתפלל להצלחת הניתוח, וכמובן שגם אני וסבתא שלי ניסינו לעשות הכל כדי שה’ יקבל את תפילותינו, התפללנו המון הזמנתי חברות לבית שלי ועשיתי איתם קריאת תהילים, בקיצור עשינו כל דבר שיכול לעזור. והנה באמת לאחר כמה דקות אבא שלי התקשר לסבתא שלי “גלינ גלינ…” סבתא שלי ענתה ושמה על רמקול והמשפט שישר אבא שלי אמר היה: “התפילה של תינוקי בית רבן פותחת שערי שמיים”.