מעשים קטנים
הכל התחיל בכיתה ה1 בירושלים, קצת אחרי ט”ו בשבט ביום ראשון.
“תלמידים”, אמרה המורה רבקה בשיעור האחרון. “היום נתחיל במבצע מיוחד. מבצע של מעשים טובים”
“כל אחד, צריך לעשות מעשה קטן של חסד, למשהו ברחוב, בכיתה ובכל מקום. אתם תראו,” המורה חייכה, “שזה ישתלם לכם.”
“מה זאת אומרת ‘מעשים טובים?'” שאלה שיר.
“כל דבר! בין אם זה לעזור למבוגר עם הקניות, אם זה לשתף משהו במשחק ואם זה לעזור למשהו שקיבל מכה!” אמרה המורה ברגש.
“אתם תראו,” היא המשיכה בחיוך. “מי שעוזרים לו זה נותן לו חשק לעזור לאחר, והגלגל יכול להמשיך עד אליכם.”
ביום ראשון בצהריים שני הלכה לביתה עם האחים הקטנים שלה. הם היו בכיתה א, תאומים-מיכל ודן. שני שמחה שנגמר היום המעייף ושהיא הולכת לביתה, אבל ידעה שהיא צריכה לעשות שעורים בית, והייתה עצבנית.
אחייה הקטנים הלכו מאחוריה. “בואו כבר, איזה איטיים!” היא אמרה. התאומים נעלבו, אבל הלכו בקצב שלה. “למה אתם צמודים אלי?!” שאלה. “תתרחקו קצת!!” וככה היה במשך 10 דקות. התאומים נעלבו, אבל הם הקשיבו לאחותה הגדולה.
לפתע נזכרה שני במבצע של המורה רבקה. “זה לא נראה לי מעשה טוב…” היא חשבה. “סליחה…” היא אמרה. “אני מצטערת.” והתאומים, סלחו.
לאחר כמה דקות הם הגיעו. “שלום מתוקים! איך היה בבית ספר?” שאלה אימה של שני כשהגיעו. שני סיפרה לה את המבצע, ואמא שלה חשבה שזה מבצע טוב מאוד.
ביום שני אחרי בית ספר שני הלכה לביתה לבד. האחים שלה היו בחוג והיא שמחה מזה שיש לה זמן לבד. לפתע היא ראתה ילד קטן, שניראה בגן, לבד.
הוא נראה לה מפוחד. “מה קרה?” היא שאלה אותו. “איבדתי את אמא שלי…” הוא לחש, מפוחד. “אתה יודע את מספר הטלפון שלה?” היא שאלה. הילד הינהן. שני התקשרה לאימו המאושרת, שדאגה לבנה. תוך 5 דקות האמא הגיעה. “תודה רבה…” היא אמרה, ומלמלה לעצמה “יש לי חשק לעשות משהוא טוב…”
לאמא קראו נועה, ולילד-גלעד. נועה לקחה את גלעד ונסעה איתו. הם גרו בירושלים, ונסעו לשכונה אחרת, השכונה ששני גרה בה, כדי לקנות כמה דברים. בדרך הם ראו משהו עני. הם קראו לו וקנו לו פלאפל, והעני לא ידע את נפשו מרוב אושר. נועה וגלעד נסעו לביתם. פתאום ראה העני ילד שנפל מאופניים. הוא רץ אליו, שאל מה קרה ועזר לו לקום. לאט לאט הרגיע את הילד והילד קם והמשיך. הילד היה משה, והוא מאוד אהב את אופניו. הוא נסע מהר כי הלך לחבר, ונפל. כשהמשיך ראה אישה קשישה שסוחבת סלים. הוא ניגש אליה ואמר: “אפשר לעזור לך?” הקשישה אמרה לו תודה, נתנה לו חלק מהסלים ולבסוף, נתנה לו 20 שקל. “תודה לך,” אמרה. “לא, אני לא צריך תשלום.” משה מיהר להגיד. אבל הקשישה (שקראו לה חיה
) לא הסכימה לקבל חזרה את הכסף. ואז למשה היה רעיון. הוא רץ לדוכן פרחים וקנה זר. ואז הוא נתן אותו לקשישה. הקשישה הודתה למשה והלכה לביתה.
רבקה! קראה לילדתה. כחי לכיתה שלך, לקשט אותה. רבקה, המורה של ה1 הופתעה. “תודה!” היא אמרה.
ביום שלישי לאחר התפילה המורה אמרה לה1 “יש לי חשק לעשות לכם כיף, כי אותי שימחו, אז… שיעור חופשי!” כל הילדים קפצו. ושני חייכה. הייתה לה הרגשה מוזרה שזה קשור ל’מעשה הקטן’ שלה…
