שם הסיפור: מעבר דירה
כתבה: מיראל אטיאס, כיתה ב’
היו הייתה ילדה שקראו לה אלה היא היתה גרה בעיר ראשון לציון, בבית הספר שבו היא למדה היה לה מאוד כיף היא תמיד היתה שמחה עם חיוך על הפנים, מוקפת בחברים ובעיקר עם שירה חברתה הטובה.
שירה ואלה היו שכנות הן גרו בית ליד בית, אחת ליד השנייה, הן למדו בכיתה ב’ באותו בית ספר ובכול בוקר הן היו הולכות אליו ביחד היו יושבות אחת ליד השנייה ובהפסקות שיחקו ביחד ועם כל החברים.
יום אחד ההורים של אלה ביקשו לנהל איתה שיחה חשובה ובזמן ארוחת הערב הם סיפרו לה על ההחלטה הגדולה שהם קיבלו והיא לעבור דירה לעיר חדשה, בבאר – שבע. אלה הגיבה בבכי שלא רוצה לעבור דירה ולהיפרד משירה ומכל החברים שלה ההורים שלה חיבקו אותה וליטפו אותה ונגבו לה את הדמעות שזלגו על הלחיים האדומות שלה.
הם הסבירו לה שהם חייבים לעבור כי אין להם עבודה ובבאר שבע הם התקבלו למקום עבודה שיאפשר להם לחיות ולהתקיים.
בלילה במיטה אלה הבינה שאין ברירה והיא צריכה להתחיל להיפרד משירה ומכל החברים.
בבוקר נפגשה אלה עם שירה והן החלו את דרכן לבית הספר, אלה סיפרה לשירה שבעוד חמישה ימים היא עוברת דירה לעיר מאוד רחוקה ושתיהן ביחד מאוד עצובות.
כשהן הגיעו לבית הספר הן סיפרו לכל החברים שאלה עוזבת וכולם היו מאוד עצובים.
יום למחרת שאלה באה לבית הספר כל ילדי הכיתה התחבאו לה ואלה לא הבינה איפה הם, וצעקה: “המורה המורה… שירה, יונתן, נטע…”? ונקבה בעוד שמות של ילדי הכיתה ולפתע כל ילדי הכיתה באו מאחוריה וצעקו לה “הפתעה”! הביאו לה הפתעות, בלונים ומכתבים. ובשלט גדול רשמו לה “אוהבים אותך בהצלחה בבית הספר החדש”. אלה מאוד שמחה והתרגשה.
יום המעבר הגיע אלה התעוררה מהרעש ששמעה, היא הציצה מהחלון וראתה שזאת המשאית הגדולה שבאה לעשות את ההובלה של ביתם. היא רצה מהר להוריה ואמרה להם: “המשאית הגיעה” והלכה להתארגן במהירות.
אלה ישבה והביטה מאוד עצובה איך מעלים את כל הציוד שלהם למשאית ואיך העזיבה שלהם מאוד קרובה.
כמה שעות לאחר מכן יצאה עם ההורים שלה לדרך, לבית החדש בבאר שבע.
הם הגיעו אלה רצה לראות את החדר שלה ומאוד אהבה אותו, וממש מצפה להתחיל לסדר אותו.
בבוקר למחרת אלה התחילה את לימודיה בבית הספר החדש ומאוד התאכזבה כי היא הייתה בודדה, אף ילד וילדה לא רצו לשחק איתה כי היא הייתה הילדה החדשה.
בהפסקה אלה ישבה בצד לבד, ניגשה אליה אחת הילדות ואמרה לה שקוראים לה נוגה ואם היא רוצה לשחק איתה? אלה ענתה לנוגה שאין לה מצב רוח לשחק ונוגה פשוט התיישבה ליד אלה והן התחילו לדבר. אלה סיפרה לה שהיא מאוד עצובה כי היא נפרדה מכל חברים והחברות שלה ומאוד קשה לה להתרגל. ונוגה אמרה לה שהיא ממש שמחה שהיא באה כי ככה יש לה עם מי להיות ויותר היא לא תהיה בודדה.
נוגה ואלה מאוד התחברו, ישבו אחת ליד השנייה בכיתה והפכו לחברות הכי טובות.
