קוראים לי רוני אני בכיתה ד׳. יום ההולדת שלי יהיה עוד חודש (אני אהיה בת 9) ואני ממש רוצה שיעשו לי מסיבת הפתעה. אף פעם לא עשו לי מסיבת הפתעה!!
אתמול בבית הספר ניסיתי לרמוז לחברות שלי שיש לי יומולדת. אמרתי לתמרה “מתי יש לך יומולדת?” (כדי לרמוז לה שיום ההולדת שלי מתקרב). תמרה רק אמרה “שלי עוד חצי שנה” (היא לא הבינה מה ניסיתי לרמוז לה). הלכתי לשירה ואמרתי לה “שנה שעברה היומולדת שלי הייתה כיפית, לא?” וגם שירה רק ענתה “כן היא הייתה כיפית מאוד” ורצה לחצר. בסוף הלכתי לגילי ואמרתי לה “מסיבות הפתעה הן ממש שוות, נכון?” וגילי ענתה לי “כן, נחמדות” והמשיכה לדבר על נושא אחר.
החלטתי שאדבר מחר עם אבא ואמא והם כבר יעזרו לי לפתור את הבעיה. הלכתי לישון, התעוררתי בבוקר ומיד הלכתי לאבא ואמא ודיברתי איתם על זה. הם הציעו לי שנעשה השנה מסיבה מיוחדת אבל בלי הפתעות כי הפתעות זה סתם מיותר. נורא התאכזבתי, כל כך רציתי מסיבת הפתעה!! פתאום הסתכלתי על השעון וגיליתי שכבר השעה 08:05 (שמונה וחמישה) ואני חייבת לטוס (לרוץ) לבית הספר. בבית הספר לא הקשבתי לאף שיעור, רק חשבתי על מסיבת ההפתעה שאני כל כך רוצה! פתאום המורה לחשבון קראה לי ואמרה ״רוני, גשי בבקשה ללוח לפתור לנו את התרגיל בדרך שהסברתי״. מייד הייתי חייבת להמציא תירוץ למה לא הקשבתי לה ואז פשוט אמרתי ״אני חייבת לשירותים דחוף״. ״בסדר״ המורה לחשבון אמרה. לשמחתי כשחזרתי מהשירותים, המורה כבר לימדה נושא חדש. בסוף יום הלימודים הלכתי הביתה. היה לי רעיון אולי להגיד לאחים שלי (לא להורים שלי כי איתם כבר דיברתי והם אמרו בלי הפתעות) שעוד לא ארגנו לי מסיבת יומולדת ושאני אוהבת הפתעות. אולי זה יעבוד, חשבתי. אחרי שחזרתי הביתה הלכתי אל שלושת האחים שלי ואמרתי ״תקשיבו, דיברתי עם אבא ואמא על נושא היומולדת שלי ועל זה שאני רוצה מסיבת הפתעה והם אמרו לי שנחגוג במסיבת יומולדת אבל בלי הפתעות. אני מאד מאוכזבת אז חשבתי שאולי אתם תוכלו לעזור לי״. עברי, חגי ובינימין אמרו ביחד ״בשביל זה קראת לנו״? ״הייתי צריך להפסיק בשביל זה לגו!!״ אמר חגי ״ואני שעורי בית ממש חשובים״ אמר עברי ״ואני הייתי באמצע ללמוד את האות נ׳!!״ אמר בנימין. שלושת האחים יצאו בזריזות מן החדר. אוף, גם זה לא עבד לי.
יום לפני יום ההולדת שלי כבר הייתי בטוחה שלא יארגנו לי מסיבת הפתעה ושהיום נתחיל לארגן את מסיבת היומולדת שלי בבית. הלכתי לחוג ריקוד, אמא לקחה אותי ואחרי שעה היא אספה אותי. בדרך הבייתה רציתי ללכת למכולת אבל אמא הייתה ממש לחוצה לחזור הבייתה. אמרתי לה ״אמא אין לי משהו לעשות בבית בכל מקרה״. ״רוני, אני לא מבזבזת כסף על סתם שטויות״ אמא אמרה.
נכנסתי הבייתה וכל כך הופתעתי. כל ילדי הכיתה היו שם וצעקו ״מזל טוב״! היו שם המון בלונים וחטיפים. כל מה שאני אוהבת ובעיקר את החברים שלי ואת האחים ואבא ואמא שלי. הם שרו לי שירים, הרימו אותי על כיסא ושיחקנו הרבה משחקים כיפים. סיימנו את היומולדת רק ב 12:00 (שתיים עשרה בלילה).
כשקמתי בבוקר הייתי כל כך שמחה שבסוף הייתה לי מסיבת הפתעה ממש כיפית, כל כך לא ציפיתי שזה יקרה!!!!
