מנצחת את הכל מאת אילת סוויד כיתה ה’
קוראים לי שני. אני רוצה לספר לכם סיפור. הסיפור הזה מספר עלי. אני ילדה מחוננת. היה לי בית מפואר. אבל לפני 5 שנים נפל עלינו צער גדול-אבא שלי ניפטר. לא היה קל לאמא ולי לקבל את זה. לאט לאט ניגמר לנו הכסף ולכן מאוד שמחתי כשקבלתי טבלט בתחרות מידע.
יש שלוש ילדות שלא אהבו אותי. קוראים להן מעיין ומוריה ולמנהיגה שלהן קוראים תמר. תמיד הן היו צוחקות עלי אבל אני ידעתי שמעיין ומוריה עשו רק מה שתמר אמרה להן.
הייתי עצובה מפני שלא היו לי חברות . מרוב שהייתי ביישנית הייתי נותנת להן להעתיק את השיעורים והן היו מפדחות אותי. תמיד היה להן מה להגיד לי. ואמא שלי לא ידעה שעושים עלי חרם.
יום אחד כמו תמיד הגעתי לבית הספר עצובה ואז תמר מעיין ומוריה נגשו אלי ותמר אמרה לי “יאללה תביאי לי את השיעורים” ואז תמר ראתה את הטבלט החדש ואמרה לי “אה שני, שמענו שקיבלת טבלט חדש” אמרתי “מה?” ותמר אמרה “מה זה שם בתיק?” ואני אמרתי בפחד ” אהה…. כן אני קיבלתי טבלט חדש” ותמר אמרה לי באומץ גדול “את מחר מביאה לנו אותו, שמעת?” “כן” אמרתי בעצב . ומעיין ומוריה גחכו ואמרו “את יודעת שאת לא תגעי בו יותר” ותמר אמרה להן “קדימה בנות לא אמרתי לכן לדבר איתה. ואם לא אמרתי לכן לדבר איתה אז אתן לא מדברות איתה, שמעתן? אני רוצה לשמוע תשובה” “כן תמר” “אז יאללה בואו, קדימה מהר” מעייו ומוריה רצו אליה מהר.
יום אחד באה תלמידה חדשה לכיתה ששמה נטע. כולם אמרו לה שלום ובהפסקה היא ראתה אותי לבד עושה שעורים לתמר והיא באה אלי ושאלה אותי “למה את לבד?” אמרתי לה “כי עושים עליי חרם אף אחד לא מדבר איתי ואני עושה לבנות שעורי בית” היא שאלה אותי “ואת רוצה להכין להן שעורי בית?” עניתי “לא, אבל אני מפחדת מהן” ואז שאלתי אותה “את רוצה לבוא אליי אחרי בית הספר?” והיא אמרה “כן”. תמר נראתה עצבנית מאוד אז הוצאתי לה לשון. גיליתי שנטע נותנת לי אומץ!
אחרי בית הספר הלכנו לקניון, קנינו גלידה ואחר כך חזרנו לבית ואז נזכרתי שאני צריכה להביא לתמר את הטבלט. לא ידעתי מה לעשות אמרתי לעצמי אני אמציא לה איזה משהו שקרה לי.
יום אחד היה מבחן. בסוף המבחן המורה קראה לתמר ולי ואמרה לנו “תמר ושני, המבחנים שלכן מאוד דומים, אז מי מעתיקה?” תמר אמרה “זו לא אני, את אפילו יכולה לשאול את אמא שלי ואת מוריה ומעיין” “תודה תמר את יכולה ללכת. כן שני, אני הולכת לדבר עם אמא על זה” “אוקיי” אמרתי לה “דברי”. אמרתי לעצמי שתדבר, ממילא אמא לא בבית עד מאוחר. נטע שאלה “מה המורה רצתה מימך?” “סתם, היא טוענת שאני מעתיקה מתמר. היא זאת שמעתיקה!” נטע הציעה שהיא תלך להגיד למורה ואני אמרתי לה “לא, אמא שלי ממילא לא בבית. אני אולי אשקר למורה ואגיד בערב את האמת לאמא”
בלילה המורה התקשרה לבית היא אמרה שאני מעתיקה ואז התחזתי לאמא שלי ואמרתי לה “תמר זאת שמעתיקה, שני מספרת לי הכול” והמורה אמרה “ביי” וניתקה.
יום למחרת תמר מעיין ומוריה ניגשו אלי ואמרו “סליחה” עניתי “אני סולחת. פעם הבאה אני לא מרשה לכן לדבר אלי ככה ולהעתיק ממני!”
