”מנפילה קום תקום” אמר לי אהרון הבחור הדתי שישב לידי במטוס
הרהרתי לעצמי למה המשפט הזה מנחם אותי,
חשבתי ולא שמתי לב שאני הולך.
הלכתי הלוך ושוב, ופתאום ניתקלתי באיש גדול. כמעת נפלתי, מזל שבסוף לא…
הלכתי אחורה בזהירות הפעם נזהרתי לא להיתקע בעוד אנשים .
הוא התחיל לצעוק עלי ואני ניסיתי להתנצל אבל לא הצלחתי לפייס את האיש.
כמעט כל האנשים במטוס קמו להרגיע את האיש.
המטוס היטלטל והיינו מעל ים. זה היה מפחיד, כמעט התעלפתי מפחד.
הטיסה כמעט נגמרה והאיש עדין היה עצבני.
למה הוא לא נרגע שאלתי את עצמי. כל האנשים במטוס התייאשו מלהרגיע אותו.
חשבתי לעצמי מה נעשה שנגיע לישראל. פתאום, נאמר ברמקול עוד חמש דקות מגיעים לארץ הקודש.
אני יורד מהמטוס ורואה משפחה גדולה וחמה ואליה מתקרב האיש.
מאולם הכניסה האיש הגדול הלך לשירותים. ניצלתי את ההזדמנות והתקרבתי אל המשפחה שלו ושאלתי אותם איפה הם גרים.
למחרת הגעתי אל ביתו עם ארוחה טעימה ואז הוא פתח את הדלת וראה את האוכל וביקש סליחה על זה שהתרגז אתמול.
