שלום, קוראים לי אופיר שרה ואני לומדת בכיתה ג בביה”ס “הרב קוק”. אני בת בכורה במשפחה. יש לי אח שקוראים לו ארי דניאל הוא לומד בכיתה א’ ואחות קטנה, תגל אסתר, שעוד מעט חוגגת יום הולדת-שנתיים. היא במסגרת פעוטון.
להיות אחות גדולה זה משמח ואפילו כיף אבל זו גם אחראיות גדולה.
כשנולדתי היתה שמחה רבה! בת ראשונה במשפחה לאבא ואמא זו חגיגה גדולה. ערכו לכבודי מסיבה, קיבלתי מתנות ופינוקים אין סוף ולא הייתי צריכה להתחלק עם אף אחד. הכל שלי ובשבילי.
כשאחי נולד שמחתי מאד ותמיד התנדבתי לשמור עליו ולשחק אתו והלכתי עם ההורים, יחד אתו, לכל מקום.
במשך הזמן כשאחי גדל הייתי צריכה לשתף אותו בכל משחק, לשמור עליו בחצר, בגן, בבית, בבית ספר ולהתחלק אתו בכל. בהתחלה זה היה די נחמד. אני מאוד אוהבת את ארי דניאל.
כשבאות אלי חברות, לא נעים לי שהוא נשאר לבד, לכן אני משתפת אותו אתנו בכל משחק. גם החברות שלי אוהבות את אחי. בהתחלה זה נחמד אבל כשהוא רוצה את כל המשחקים ואת תשומת הלב, זו כבר הרגשה אחרת…
לפעמים אני מרגישה שאין לי פרטיות ואני לא יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, אבל, ארי דניאל, הוא אח כל כך חמוד ומתוק ויש לו לב רחב וגדול שאי אפשר לסרב לו.
לפני קצת יותר משנה וחצי כשתגל אחותי נולדה, הרגשתי שבתור אחות בכורה מצפים ממני ליותר וגיליתי אחריות רבה. מאוד מאוד שמחתי. אני אוהבת להיות אחות גדולה. למרות שלפעמים זה קצת קשה, זו הרגשה נפלאה שסומכים עלי.
אני עושה את זה בשמחה ובאהבה וכיף לי ממש שאחי ואחותי רצים אלי תמיד ורוצים שאני יהיה בחברתם. הם אוהבים את הפעילויות שאני מעבירה להם, ואת הסיפורים שאני מקריאה להם (בעיקר תגל). אנחנו משחקים יחד בפאזלים, בונים יחד גן חיות ומשחקים בעוד הרבה הרבה משחקים. לפעמים תגל הופכת לנו את המשחק וארי קצת מתעצבן ואז אני כמו אמא מסבירה לו שתגל קטנטנה ואנחנו הגדולים צריכים לגלות סבלנות.
כדי להיות אחות גדולה צריך הרבה סבלנות, יצירתיות, ותרנות ובעיקר דוגמא אישית. והתמורה לכל מה שאני עושה שווה ביותר- ההורים שלי שמחים (אני רואה את העיניים שלהם נוצצות), הם גאים בי ומודים לי כל הזמן על העזרה הרבה והחשובה. זה משמח אותי ונותן לי חשק להמשיך לעשות באהבה.
