היו היה מלך אחד עשיר שלא היה שמח בחיים.
יום אחד הרגיש המלך שחסר לו משהו. המלך קרא ליועציו ואמר: “יש לי הרגשה שמשהו חסר לי כל הזמן, ואני לא יודע מה לעשות. מה אתם מייעצים לי, אולי תאמרו לי מה חסר לי?”
יועץ ראשון: ” לדעתי, חסר לך זהב”.
יועץ שני: “לדעתי, חסר לך אוכל ומטעמים”.
השלישי: “לדעתי, חסרים לך רהיטים”.
“לא ולא!” אמר המלך “זה משהו אחר…”
כך חלפו להם השנים ולמלך עדיין הייתה את ההרגשה הזאת.
יום אחד המלך חלה במחלה קשה מאוד שסיכנה את חייו. כל הרופאים אמרו לו שאין למחלה תרופה ושיש לו עוד זמן קצר לחיות. למלך עדיין נשארה אותה ההרגשה שמשהו חסר לו.
תוך כדי שהמלך שקע במחשבותיו על ההרגשה הזאת, מאות אלפי רופאים ניסו למצוא תרופה. גם מפני שאולי עוד אנשים יחלו במחלה הזו, וגם מפני שכמובן המלך הבטיח פרס כספי ענק למי שימצא תרופה למחלה.
הוא הבטיח 20 אלף דולר למי שימצא את התרופה למחלה, וגם רוב הרופאים אמרו שיש לו בקושי חודשיים לחיות.
יום אחד, המלך יצא לטיול ברחובות העיר, פתאום הבחין המלך בקבצן רחוב שישב על ספסל.
התקרב אליו המלך ושאל: “למה אתה יושב ככה ומקבץ נדבות?” ענה לו העני: “כי אין לי כסף, אני עני, אין לי אפילו פרוטה. האם המלך יוכל לתרום לי קצת?” ענה המלך: “אתה יודע מה, אני אתערב איתך!”
“על מה?” שאל העני, “אני חולה במחלה קשה מאוד, אם תוך חודשיים תמצא תרופה למחלה שלי – אתן לך מאה אלף דולר. ואם אתה מפסיד – אתה נותן לי את כל מה שיש לך, אפילו אם זה רק פירור קטן של אוכל, ותהיה עבדי”.
“למה אתה צריך את הדברים המרופטים שלי?” שאל העני “יש לך מספיק לא?!”
“טוב” ענה המלך, “אני מסכים, אבל תבטיח לי שאם אתה תנצח או אני אנצח עדיין תרשה לי לשאול אותך שאלה”, “טוב” ענה העני, “עשינו עסקה”!.
המשיך המלך בטיול, כשהגיע לארמון, הוא ראה את העני בכניסה לארמון. “למה הגעת לכאן?” שאל המלך, “בגלל התרופה” השיב העני.
“כל כך מהר?” התפלא המלך, “כן” אמר העני.
“בוא ננסה” אמר המלך. לקח המלך את התרופה מהעני, ושתה אותה.
“אתה צריך לחכות חודש עד שתחלים” אמר העני, והלך לדרכו.
כעבור חודש, הגיע העני לארמון לראות מה שלום המלך,
המלך היה בריא לחלוטין, והרגיש מצוין. הוא שמח לראות את העני והודה לו מאוד,
ונתן לו בשמחה רבה את סכום הכסף שהבטיח לו – מאה אלף דולר.
“מעכשיו, לא תהיה יותר עני” אמר המלך.
“איך אסחוב את כל הכסף הזה?” שאל העני, נתן לו המלך מזוודה כדי שישים בה את הכסף, והעני יצא לדרכו. “אבוא בקרוב שוב לבקר!” קרא העני למלך, “אשמח לראות אותך שוב” נפנף המלך בידו לשלום.
כעבור כמה שבועות, בא העני אל המלך לביקור כמו שאמר. נכנס העני לארמון והמלך שמח לראותו.
“ארגנתי סעודת הודיה לכבוד ההחלמה שלי” אמר המלך “אולי תצטרף?”
“בטח!” אמר העני. שניהם סעדו, צחקו ונהנו.
בסיום הסעודה, קרא המלך לעני לחדרו “אתה זוכר שביקשתי לשאול אותך שאלה?”
“כן”, ענה העני “מה תרצה לשאול?”
“איך סיימת כל כך מחר להכין את התרופה, ואיך ידעת כל כך מהר שזו התרופה הנכונה?”
“התרופה שהבאתי לך בכלל לא הייתה תרופה…” השיב העני
“איך יכול להיות?” התפלא המלך “האם עבדת עלי? אז איך יכול להיות שהחלמתי?”
“לא, ולא” השיב העני “התרופה האמיתית הייתה ששמחת לתת לי את הכסף שהבטחת לי”.
“ואיך ידעת שהשמחה היא התרופה?” שאל המלך, “ידעתי, כי ראיתי שהיית עצוב מאוד כשטיילת בעיר, וגיליתי שזו בכלל לא הייתה מחלה, זו הייתה סתם עצבות גדולה ומרירות.” אמר העני.
כך הבין המלך ששמחה היא משהו חשוב מאוד בחיים, ושמה שהיה חסר לו הייתה שמחה…
שנזכה רק לשמחות!!!
סוף
