בס”ד
שם התלמידה- מעיין חסקי,
כיתה: ג’ 2
בהס – חמד בן עטר
עיר- דימונה
מאיה והכפר הקסום.
שלום לכם ילדים, לי קוראים מאיה ואתם לא תאמינו מה גיליתי ממש לפני כמה ימים! גיליתי כפר מיוחד, רגע מה אני מקשקשת לכם בואו נתחיל מהתחלה. אני יודעת שאתם רוצים לבוא, אז בואו לפגוש את הקופים הסגולים, כן, כן אני יודעת גם אני הופתעתי מזה בהתחלה, הייתי בהלם, אך זה בסדר אל דאגה, הם לא נושכים. אני מבטיחה לכם!
טוב בואו נתחיל מאותו יום ראשון, היום בו כל זה התחיל… היה זה יום סתווי יפיפה, בדיוק חזרתי מבית ספרי, לא היה לי מצב רוח טוב כל כך, פשוט זרקתי את התיק על ריצפת החדר שלי ונשכבתי במיטתי, חשבתי אולי אצא לטיול וארגיש יותר טוב ויודעים מה? אכן צדקתי. מה יותר משמח מלפגוש קופים סגולים ועוד יצורים קטנים ומקסימים, אני רצינית! יש יותר משמח מזה? בטח אתם שואלים מה אני ממציאה בכלל, אז בואו תשמעו בדיוק מה קרה….
תוך כדי הטיול בחורשה הסמוכה לשכונה בה אני גרה, לפתע נתקעתי במשהו, מעדתי ונפלתי אחורה, כשהרמתי את הראש נגלה לעיניי משהו מוזר ולא הגיוני, שפשפתי את עיניי וצבטתי את עצמי לוודא שאני לא הוזה ואין לי זעזוע מוח מהנפילה. עמדו מולי שלושה קופים סגולים ומשונים ושאלו אם אני בסדר ואם אני זקוקה לעזרה. עניתי להם שאני בסדר ואז אמרתי לעצמי “היי מאיה, הכל טוב איתך? מדברת עם קופים סגולים? כנראה באמת היה לך יום קשה..” . אחד הקופים הושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום, ותוך כדי הציג את עצמו “אני ג’ון”. הושטתי את ידי הימנית לקראתו, טוב, כנראה זה באמת קורה ואני לא הוזה. ג’יון עזר לי לקום והציג את שני חבריו, בון ודון. “קוראים לי מאיה” עניתי בהיסוס וחיוך נבוך.
אז בואו והכירו את שלושת הקופים הסגולים מהכפר הקסום. לראשון קוראים ג’ון, לשני קוראים בון ולשלישי קוראים דון. איך אני מבדילה בניהם אתם בטח שואלים, לג’ון יש כתם זוהר על היד, בון נולד עם אוזן ירוקה ולדון יש כתם לידה אפור בצורת ענן על הצוואר.
הקופים הסגולים עשו לי סיור בכפרם הקסום, פגשתי המון יצורים קסומים וגם כל הצמחים ואפילו דברים דוממים בכפר הקסום מדברים! “שלום מאיה”, בירכה אותי אבן בצד השביל, “שלום לך אבן חביבה” עניתי לה בחזרה. “שלום מאיה, ברוכה הבאה לכפר הקסום” נשמעה ברכה מצידו השני של השביל, הייתה זאת כלנית אדומה ויפה שבירכה אותי, “שלום גם לך יפיפייה” בירכתי אותה.
הקופים הסגולים לקחו אותי לביתם המיוחד ששכן בצלו של עץ בננות גבוה ויפה, ביתם היה מרווח, נקי ומסודר להפליא ומאוד צבעוני כיאה לקופים סגולים. התיישבנו על גזע עץ מרופד בכריות שמשמש כספה לאורחים.
כאשר התיישבנו, הקופים סיפרו לי על הכפר הקסום, על תושביו ואני לא יכולתי להתאפק ושאלתי “אבל למה הכפר הכל כך יפה ומיוחד שלכם מוסתר מעיניהם של בני האדם?”. ג’ון, דון ובון נרתעו כששמעו את שאלתי, הביטו אחד על השני בחשד כאילו לא מבינים את שאלתי. לאחר כמה דקות של דממה מביכה, ג’ון הניד בחיוב בראשו אל דון ובון והחל את סיפורו.
“היו היה פעם כפר קסום עם יצורים קסומים ויפיפיים, הכפר היה גלוי לכל בני האדם באשר הם, בני האדם היו מגיעים לכפר, מבלים בין צמחיה ויצורים הקסומים ומיוחדים ולפעמים יצורים קסומים היו ממלאים משאלות קטנות של בני האדם כמחווה לחברותם. אך יום אחד הגיע לכפר קוסם רשע, ששמו קונפיציוס , הוא הטיל אימה על כל תושבי הכפר, גירש את כל בני האדם ורצה לשלוט על הכפר, לנצל את כוחם הקסום של תושבי כפר כדי להשתלט על העולם כולו!!! תושבי הכפר נאלצו לשרת את קונפיציוס הרשע ולמלא אחר הוראותיו כדי לבנות מכונה שתלכוד את כל כוחות הקסם של תושבי הכפר הקסום וכך יוכל להשתלט על העולם.
“זה פשוט איום ונורא”, נחרדתי למשמע דבריו של ג’ון. “אכן, מאיה, זה היה איום ונורא וכאשר תושבי הכפר הבינו שהמכונה כמעט מוכנה, הם החליטו לפעול נגד תכוניתו הזדונית של קונפיציוס כדי לעצור אותו ולמנוע ממנו להשתלט על העולם”.
“ג’ון, תמשיך לספר, אני כמעט לא נושמת מרוב מתח” אמרתי, ג’יון המשיך את סיפורו. “תושבי הכפר התאחדו ולילה אחד התגנבו לביתו של קונפיציוס ובשקט בשקט בלי שקונפיציוס ישים לב ופירקו את המכונה. למחרת בבוקר קונפיציוס גילה מה קרה וזעם מכעס, הוא יצא מביתו וצעק ואיים על תושבי הכפר, אך תושבי הכפר אזרו אומץ ונעמדו מול קונפיציוס כדי להגן על ביתם. תושבי הכפר איחדו את כוחות הקסם שלהם והטילו כישוף אשר גירש וכלאה את קונפיציוס בכוכב לכת לא מוכר כדי שלא יוכל לפגוע יותר בכפר הקסום ולא בבני האדם. אך לצערם של תושבי הכפר הקסום, אחרי מה שקרה לא יכלו יותר לסמוך על בני האדם ונאלצו להטיל כישוף נוסף, אשר יעטוף את הכפר הקסום ויהפוך אותו לבלתי נראה לבני האדם ורק ילדים עם לב זך וטהור ללא רשע יוכלו לגלות את הכפר ולהתארח בו. לצערם של תושבי הכפר הקסום, בגלל שהכישוף היה מאוד חזק ומיוחד, רק אחרי שיחלפו עשר שנים מרגע הטלת הכישוף, יוכל ילד ראשון לגלות את הכפר ולהיכנס לתוכו”. “וואו, אני לא מאמינה” אמרתי, “איזה סיפור קסום ומרתק, אז כמה ילדים כבר הספיקו להגיע ולגלות את הכפר הקסום”?. “האמת, את הראשונה מאיה”. “מההההה???!!! נפלטה צעקה מפי, “אני הראשונה?”. “כן, את בהחלט הראשונה מאיה”, ענו ג’יון, בון ודון ביחד כאילו תכננו את זה מראש. “וואו, אף אחד לא יאמין לי כשאספר! אני חייבת לרוץ ולספר לחברים בכיתה! אוי רגע, בעצם בכלל אסור לי לספר…”. “כן, זה נכון, זה אמור להיות סוד, אבל את יכולה להביא אותם לפתח הכפר בלי לגלות דבר ואם ליבם של חבריך זך וטהור כשלך, הם יוכלו לראות את הכפר ולהיכנס ביחד איתך”.
למחרת חזרתי לחורשה עם חבריי לכיתה, התקדמנו לאזור הכפר, כאשר היינו ממש קרובים כך שניתן לראות את הכפר הקסום הצעתי לחבריי לשבת קצת ולנוח. התיישבנו על כר דשא ממש מול פתח הכפר, לפתע אחד מחבריי הכיתה צעק “תראו!!”, כולנו סובבנו את הראש לכיוון הכפר. לפתע גם חבריי הנוספים קראו “תראו, מה זה? זה נראה כמו כפר קסום!”. כולנו קפצנו ונעמדנו על הרגליים ורצנו לכיוון הכפר הקסום, כאשר הגענו לפתחו של הכפר, חבריי הקופים הסגולים כבר חיכו לנו בכניסה וחייכו אלינו.
“שלום מאיה וחבריה” בירכו אותנו הקופים, חבריי נדהמו, הסתכלו עלי ושאלו, “מאיה, את מכירה אותם?”. “כן!”, עניתי בחיוך מסתורי ואמרתי שלום לחבריי הקופים הסגולים. “הכירו”, אמרתי, “אלו, דון, בון וג’ון, חבריי הקסומים”. דון, בון וג’ון הזמינו את כולנו אל תוך כפר הקסום, הייתה זו תחילתה של חברות מופלאה, מתוקה וקסומה ביותר….
