בס”ד
האוצר במנהרות הכותל
קומי נעה! אנחנו נאחר לביה”ס! צעק דניאל מהחדר השני.
נעה קפצה מהמיטה, “איך לא שמעתי את השעון המעורר? שאלה את עצמה והתחילה להתארגן לביה”ס. כשיצאו נעה ודניאל מהבית הם ראו את הדוואר משלשל מכתב לתיבת הדואר שלהם, המכתב היה עם מעטפה בצבע זהב . נעה ודניאל חיכו שהדוואר ילך וניגשו לתיבת הדואר לבדוק ממי המכתב. הם ראו שעל המכתב כתוב: לנעה ודניאל. הם פתחו במהירות את המכתב וקראו:
לנעה ודניאל שלום, מחכה לכם הפתעה במנהרות הכותל!
לאחר סיום הלימודים מיהרו נעה ודניאל לחזור הבייתה ולהראות להורים שלהם את המכתב.
אבא ואמא לא הסכימו שהם ילכו לבד למנהרות הכותל והחליטו להתלוות אליהם.
כשהגיעו לאזור, הכל היה חשוך ופתאום הם שמעו קול קורא: “משפחת כהן , משפחת כהן בואו לכאן”! דניאל ונעה התחילו לפחד אבל ניסו להתגבר על הפחד. נראה שגם אמא פחדה מעט אבל אבא עמד זקוף והקשיב. לפתע הם ראו איש עם מגבעת וחולצה שחורה ואבא אמר: אנחנו משפחת כהן
תודה, אמר האיש, אני זקוק לעזרתכם.
לפני כמה שבועות אמי נפטרה. כשחיפשתי בחפציה פתאום מצאתי מכתב ובו כתוב:
“בני היקר,
כשתקרא את המכתב הזה , אני כבר לא אהיה בחיים. אבל רציתי לספר לך שבאחת ממנהרות הכותל מתחבא לו סידור מיוחד שאני, אימך, קיבלתי כשהייתי בת עשר. אני מבקשת ממך שתנסה למצוא את הסידור. ישנה משפחה שגרה לידי בשנים האחרונות, כשהיית בחו”ל והם יוכלו לעזור לך למצוא את הסידור שלי במקרה שתצטרך, אוהבת , אמא
האם אתם יכולים לעזור לי למצוא את הסידור הישן של אמי? שאל האיש,
אנחנו נעזור לך , אמר אבא בשם המשפחה.
אולי אימך השאירה לך סימן או רמז? שאל דניאל
לא, ענה האיש. אין שום רמז…
פתאום ראתה נעה משהו מבצבץ מאחת האבנים שהיו בתוך המנהרה. נעה קראה לכולם והתקרבה בעצמה לאבן . האיש עקף את נעה ושמח שמחה אדירה כשראה את הסידור הישן כאילו עומד ומחכה שייקחו אותו.
האיש עם המגבעת פתח את הסידור בהתרגשות ומצא בתוכו מכתב בצבע לבן ובו כתוב:
לבני האהוב שלום,
אמנם אני כבר לא בחיים אבל רציתי לספר לך משהו חשוב:
לפני 70 שנה גרתי בארץ ששמה פולין. בפולין לא התייחסו אל היהודים יפה ולכן יום אחד המשפחה שלי ואני החליטו לנסות ולעלות לארץ ישראל. בלילה, כשכולם ישנו, קמנו ויצאנו לדרך בספינה גדולה לכיוון ארץ ישראל. בשתי הפעמים שניסינו להיכנס לארץ ישראל, הבריטים חסמו אותנו ולא נתנו לנו להיכנס אבל החלטנו לא להתייאש ולנסות עוד פעם ועוד פעם עד שלבסוף הצלחנו. הסידור הזה שאתה מחזיק בידך היה איתי כל הדרך וממנו התפללתי. אני מקווה שתמשיך להתפלל ממנו גם אתה.
באהבה, אמא
האיש עם המגבעת התחיל לבכות מרוב התרגשות ואמר: תודה לכם משפחה יקרה שעזרתם לאמי היקרה ועזרתם גם לי למצוא את הסידור , שהוא אוצר!!
