בס”ד
כתבה: תהל פולק
בית ספר- מורשת משה רמת גן
מחנכת- שני ברק
רכזת שפה- מרום אילנה
“לעולם אחר”
יומני היקר! 1.1.2023
כפי שאתה יכול לנחש שוב הציקו לרון מהכיתה. והפעם זה השאיר כמעט אחד אחד מילדי הכיתה פעורי פה. שחר פרסמה תמונה שלו ישן באינסטרגם. רון המובך בכה ויצא מהכיתה בצעדים כבדים ומשם, אין לי מושג. בדיוק נגמרו הלימודים ויצאתי מהכיתה. אבל התמונה, לא נתנה לי מנוח. הסתכלתי עליה שוב ושוב ושיחקתי עם האצבעות של הגודל כדי לראות אותה מכל הזוויות. עד שמצאתי את זה.
יומני היקר! 2.1.2123 / 2.1.2023
כפי שהתחלתי, בתוך התמונה מצאתי עלה מיוחד כזה שלא רואים בכל יום. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות מרובה עד שראיתי את אותו עלה אחד לאחד בחצר הבית של רון, כאשר הלכתי לבקרו ולעודדו מין המעשה הכה משפיל. ראיתי מסביבו מעין זרמים כאלו שהיו קצת מוזרים למראה שהוא לא באגדות. קראתי לרון מחלון ביתו והוא שאל במבט חשדן מה קרה? ומה רציתי, אז סיפרתי לו בקצרה. רון שמכונה “תולעת ספרים ” אמר שאנחנו לא בסיפורי אגדות וזה לא מציאותי כל כך שהעלה הזה יעשה משהו. ואני המכונה “הכי עקשנית בכיתה” אמרתי בקול גבוה ובביטחון רב, שאתה רואה את זה עכשיו מול העיניים שלך. רון השפיל את מבטו וכהרף עין שחר, עמית ודן “החבורה של הכיתה” באו בביטחון רב וצוואר מורם ושאלו: “של מי זה העלה הזה?” וללא סבלנות יתרה חטפו מידיו של רון שרעדו כעלה נידף ברוח את העלה נשפו עליו ובבום אחד קטן חשכו עינינו ושוגרנו.
יומני היקר! 3.1.2123 3.1.2023
להמשך הסיפור, לאן? לכיתה. שלנו? לשם שינוי לא. של מי? של המורה נחמה ליבוביץ”’. עיניה היו חמות והיה נראה שאהבה מאוד את עבודתה. דן, שהרים את קולו והאשים את רון בסיפור התגאה בדעתו וממש היה אפשר לראות את אפו בין העננים ורון ענה מושפל שרצוי שנתמקד במטרה שלנו לצאת מפה, ושנסגור עניינים אחר כך. ובינתיים שמתי לב שמשהו פה מוזר. הילדים למדו עם מחשבים והמורה נחמה לימדה עם רובוטים שהסתובבו בין ילדי הכיתה. הסתכלתי ימינה ושמאלה, חיפשתי ללא הרף לוח שנה, שעון או משהו כזה. ואז זה הכה בי. 2123??? העברתי את המבט מהרובוט שבו ראיתי את השעה לעבר חבריי שהופתעו מהכיתה שממוקמת בחלל העולם העצום. עכשיו כאשר אני חושבת על זאת לעומק, נראה לי שראיתי יד מושטת לעזרה של דן לרון. ועם כבר העלתי את זה, נראה לי שהייתה שם גם איזו קריצה קטנה לעברי? לא נשלול אפשרויות, הם החזירו לי מבט המום ולשם שינוי לא ממני אלא מהמורה שמסמנת לנו לבוא אליה. רון, שחר, עמית ודן שכבר לא ידעו למי להאמין ושיערו שהמורה היא מפלצת, חששו נורא להתקרב ואני קראתי להם מרחוק. היא פנתה אלינו בחמימות ושאלה עם אנחנו צריכים עזרה. סיפרתי לה בקצרה והיא ענתה בחכמה “עם הגעתם לכאן בעזרת עלה אז תנסו לחפש אותו ולחזור איתו” נכון! עניתי בתמימות, איך לא חשבתי על זה! והבטתי מטה אל עבר הריצוף המחוספס. רון והשאר נראו שהם די מסתדרים ביחד כאשר הציבו להם מטרה משותפת. חיפשתי את העלה פניתי אל חבריי בשריקה ורמזתי להם לבוא אחריי. לקחתי את העלה נשפתי ו… בום שוב חושך, כוכבים עוברים לנגד עינינו ודן שמראה על חיוכו עד כמה הוא מאושר כלפיי. חזרנו שכובים על הרצפה, לשנת 2023 האהובה שלנו. רק עם אפשר מספיק הפתעות לשנה הזו? תודה.
