בס”ד
לנצח את הפחד/אביחי חיים לנקרי
את חג שמחת תורה הזה אני לא אשכח לעולם. בבוקר שמחת תורה, הלכתי עם אבי ואחי לבית הכנסת ובאמצע התפילה החלו אזעקות בעיר שלנו, שדרות. אנחנו מורגלים למצב של אזעקות וכולנו רצנו למקלט הקרוב לבית הכנסת, האזעקות לא פסקו ולא הבנו מה קורה. לפתע, אחותי הקטנה רצה אלינו וקראה לאבי, היא אמרה לו שיתקשרו אליו לפלאפון להגיע מהר לבסיס בו הוא משרת. היינו מבולבלים ולא הבנו מה קורה, אבי החליף למדי צבא וביקש מאיתנו להמשיך את התפילה ולשמוח בשמחת התורה ולומר תהילים להצלחת עם ישראל. הייתי עצוב, אבל בכל זאת השתדלתי לשמוח בשמחת התורה כמו שאבא ביקש. כל החג ישבנו בממ”ד והתפללנו ובצאת החג אמי לקחה אותנו לשיחה ואמרה: “ילדים, עם ישראל נמצא כרגע בתקופה לא פשוטה ובאי ודאות מוחלט, אנחנו צריכים להתחזק באמונה ולהתפלל לה’ שיעזור לנו. בתקופה הקרובה, אנחנו נעבור לגור במקום אחר, אני בטוחה שיהיה לכם בהתחלה קשה אבל תתרגלו והכי חשוב שנהיה ביחד”. הייתי עצוב מהמעבר שלנו, אבל הבנתי שאין לנו ברירה עד שהסכנה תחלוף.
אמא רשמה אותנו לבית ספר, לא היו לי חברים והרגשתי בודד. בלימודים הייתי מצטיין, אך מבחינה חברתית לא היה לי טוב. ילדי הכיתה חשבו שאני גאותן והקניטו אותי והציקו לי, כל כך התגעגעתי לחברים שלי ולבית הספר בשדרות.
באחת ההפסקות, צחקו עלי מספר תלמידים כשנפלתי ויוסי מכיתתי עזר לי לקום. מאותו יום, יוסי הפך לחברי הטוב. הוא עזר לי להתחבר לשאר ילדי הכיתה, הסתגלתי בבית הספר אבל עדיין הייתי עצוב- על אבי שנמצא בצבא, חששתי שלא נחזור יותר לשדרות ושלא אראה יותר את חבריי הטובים.
אמי ראתה אותי יושב לבד בחדר וניגשה אלי “אלעזר, אתה נראה לי מוטרד לאחרונה, אתה רוצה לשתף אותי מה מציק לך?” “כן אמא, חשבתי על אבא שנמצא רחוק מאיתנו ומפחד שיקרה לו משהו, חשבתי על זה שאנחנו כבר הרבה זמן רחוקים מהבית ואני מתגעגע לחברים שלי, אני כל כך מפחד שהמצב הזה ימשך הרבה זמן ואני לא יודע איך להתמודד עם הפחד והגעגוע”. אמא אמרה: “אתה יודע כשהייתי ילדה, פרצה מלחמת המפרץ אבי גם שירת בצבא ופחדתי כל כך” “ואיך התמודדת עם הפחד?” “יש דרכים שונות להתמודד עם הפחד, אולי תתייעץ עם חברים שלך?” התקשרתי לכמה חברים ושאלתי אותם כיצד הם מתמודדים עם הפחד. חבר אחד אמר, שמה שעוזר לו זה לחשוב מחשבות טובות. חבר נוסף אמר, שמוזיקה מרגיעה אותו. וחבר שלישי אמר, שלהתעסק בדברים שהוא אוהב לעשות משכיחים ממנו את הפחד. הודיתי לחברי על העצות והחלטתי לנסות את עצותם.
שיתפתי את חברי יוסי בפחדים שלי ובעצות שחברי נתנו לי והוא אמר: “יש לי רעיון אלעזר, כולנו נמצאים בתקופה קשה ואתה יותר מאיתנו, לא כל חברי הכיתה יודעים עם מה אתה מתמודד. אולי נבקש מהמורה שתציג את המקום שממנו הגעת, עם מה אתה מתמודד ואפילו את הפחדים שלך, מה דעתך?”
“רעיון מעולה! אולי ככה אצליח להתחבר לתלמידים בכיתה ולהתמודד עם הפחד שלי” המורה שמחה מאוד על הרעיון והכנתי בפני הכיתה מצגת, הצגתי בפניהם את ההתמודדות שלי עם הפחד ומה עברתי בתקופה זו.
בסיום השיעור, כל חברי הכתה מחאו לי כפיים וביקשו את סליחתי שלא ניסו להבין עם מה אני מתמודד, הרגשתי הקלה ושאני לאט לאט לומד לנצח את הפחד.
