חזקים ביחד

בס”ד

בניהו שרעבי

חזקים ביחד

היה הייתה משפחה גדולה ומאוחדת. בכור המשפחה, דוד, היה בן 11 שנים. אחיו הקטנים, יעקב ואביגיל, היו תאומים בני 4. מדי בוקר דוד היה לוקח את אחיו לגן הילדים, ונפרד מהם בחיבוק. לאחר מכן היה צועד לבית הספר ומגיע בין ראשוני התלמידים, כך שלא היו הרבה ילדים בכיתה בשעה שהוא נכנס אליה.

היום, כשדוד נכנס לכיתה, הוא ראה שיש לא מעט תלמידים ושהוא אינו מכיר אותם. דוד שאל את אחד החברים שלו “מי הילדים האלו?” והחבר הסביר שהם תלמידים חדשים בכיתה. בזמן ההפסקה דוד לא מצא עם מי לשחק, מפני שכל חבריו שיחקו עם הילדים החדשים והוא התבייש להצטרף.

בצהריים, דוד חזר עצוב מבית הספר, מפני שהרגיש בודד היום בכיתה. יעקב ואביגיל שמו לב שהוא לא צוחק ומשחק איתם כמו בדרך כלל, ושאלו אותו מה קרה. דוד סיפר להם והם הציעו להזמין את הילדים החדשים לטיול בשכונה, כדי להתחבר אליהם.

כשהילדים החדשים הגיעו, דוד לקח אותם ליער שמאחורי הבית שלהם, כדי להראות להם את הפטריות שהם אוהבים ללקט. הם נכנסו אל תוך היער ופתאום שמעו צעקה. הצעקה הייתה מוכרת, כי הייתה בקולם של יעקב ואביגיל. דוד וחבריו חיפשו מאיפה היא מגיעה ופתאום ראו את התאומים בתוך בור גדול ועמוק.

דוד נבהל, אך החברים הרגיעו אותו והציעו דרכים להציל את התאומים. אחד הציע לקשור חבל ארוך ולטפס אליהם למטה. השני הציע להכין מעלית מענפים כך שהאחים יוכלו לטפס בעצמם החוצה. דוד וחבריו החליטו לבצע את הרעיון השני, והתחילו לחפש ענפים, חבלים וכל מה שיוכל לעזור להם בבניית המעלית.

לאחר שעה ארוכה בה דוד והחברים בנו את המעלית, הם הורידו אותה בזהירות לתוך הבור וצעקו ליעקב ולאביגיל לעלות עליה, כך שהם יוכלו למשוך אותם החוצה. התאומים ניסו לעלות, אך אחד הענפים של המעלית נשבר ואי אפשר להשתמש בה יותר.

דוד המודאג החליט שהוא חייב להציל את אחיו, קשר את עצמו לעץ וביקש מהחברים למשוך אותו כשהוא יצעק להם. וכך הוא טיפס במורד הבור אל עבר יעקב ואביגיל. כשהגיע אליהם הוא חיבק אותם ובדק שהם לא נפצעו. דוד הרים את יעקב על הגב ואת אביגיל החזיק בידיו, וצעק לחברים שיתחילו למשוך. הדרך למעלה הייתה איטית וכבדה, אך לבסוף האחים יצאו מהבור בריאים ושלמים.

דוד הודה לחברים החדשים על שעזרו לו להציל את אחיו הקטנים והזמין אותם לארוחת ערב בבית משפחתו. למחרת, כשדוד הגיע לכיתה, הוא חיכה שיגיעו שאר התלמידים, ובמיוחד ציפה לחברים החדשים שהכיר. הם שיחקו יחד בהפסקות, בילו אחרי הצהריים יחד עם אחיו, ויצאו להרפתקאות חדשות ביער שמאחורי הבית.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »