הכל התחיל לפני שנה וחצי כשהייתי בת תשע וחצי וחמישה חודשים.
טסתי לצרפת עם משפחתי וממש נהנתי .
פגשנו את כל המשפחה שגרה עדיין שם ,סבא,סבתא,ובני דודים.
לאחר חמישה ימים החלטנו ללכת לפארק שעשועים.
זה היה ממש דומה ללונה פארק ,קצת יותר גדול והמשחקים היו יותר מגניבים. לדוגמה: הזחל הגדול , פיטר פן ועוד .
לאחר שסימנו לשחק כולם היו רעבים וצמאים והמזג האוויר היה קצת קריר .
הלכנו לאכול וזה היה דווקא ממש טעים. אכלנו כל מיני מאכלים: קרם בורלא,סושי,גבינות,ועוד.
רציתי לעלות על הבלאק ממבה וקראתי לאחי כדי שהוא יעמוד בתור מאחורי כל הילדים. אבל לצערי הרב לא היה לי תשובה. קראתי לו שוב ושוב אבל הוא לא ענה .
לא ידעתי מה לעשות! ניגשתי מהר מהר במהירות לאמא שלי והסברתי לה מה היתה הבעיה.
היא התחילה גם להלחץ. כולנו היו לחוצים. חשבתי שאני אף פעם לא ימצא אותו או יותר חמור אף פעם לא יראה אותו.
חשבתי לעצמי: “רגע רגע , אם אני אתחיל להלחץ אז בטח לא נמצא אותו וזה לא יעזור לפתרון .
פתאום עלה לי רעיון! הלכתי למנהל הלונה פארק, הוא היה במשרד שלו והסברתי לו מה הייתה הבעיה שלי. הוא אמר לי: “בואי איתי לחדר מצלמות”. הלכתי אחריו וסוף סוף הגענו. הסתכלנו בכל המצלמות ופתאום ראיתי את אחי יושב על ספסל ליד משחקיה קטנה, איפה שחנינו. כאשר ראיתי אותו החיוך שלי עלה על פניי .
הייתי גאה בעצמי. קראתי לו במיקרופון והוא ניגש למשרד של המנהל.
אמא שלי אמרה שאני ממש גיבורה והיא והייתה ממש גאה בי
כולם מחאו לי כפיים, גם האנשים שבאו לבקר את המקום שאפילו לא הכרתי. הרגשתי חם בלב וראיתי שאני חשובה למשפחתי.
ברגע הזה היה שקט דממה בפארק. כולם הסתכלו עלינו ואני עצמתי את עיני ואמרתי לעצמי:” לא משנה איזה בעיות משפחתיות יש, בעיות עם האוטו, בעיות עם החברים , בעיות עם האחים ואחיות, בעיות עם ההורים – לא משנה לכל בעיה יש פתרון.
