הטורניר

לאחר שהלימודים הסתיימו, אמא באה לאסוף אותי, ונסענו למגרש של מכבי נתניה בקרית השרון.

התרגשתי מאוד לקראת המשחק, לקראת הטורניר בין טוברוק למכבי נתניה.

גם אמא שלי התרגשה מאוד. אני ואמא שוחחנו על חשיבות המשחק אמא שאלה אותי מדוע המשחק כל-כך חשוב, ואני עניתי בשמחה שאם ננצח נעלה לחצי הגמר.

הגענו למגרש בהתרגשות רבה. פגשתי את המאמן שמעון ואת חברי לקבוצה שגם הם היו נרגשים מאוד מהמשחק. עשינו אימון חימום, רצנו מסביב למגרש וביצענו כמה תרגילים.

והנה המשחק מתחיל…השופטים שרקו את שריקת הפתיחה, שיחקנו מול הקבוצה מכבי נתניה, הקבוצה שלי היתה ממש טובה, נלחמנו כמו אריות ושמרנו על השער שלנו.

התפקיד שלי במגרש הוא חלוץ, אני צריך להבקיע גולים.

לפתע פתאום נמסר אליי כדור מאותו קפטן של הקבוצה והבקעתי גווווווול.

אך לפתע רגלי הסתובבה והרגשתי כאב חד בקרסול, נפלתי על הדשא וחיכיתי לרופא שיבוא לבדוק ולעזור לי. הכאב בקרסול המשיך. ובזמן שאני מתפתל מכאבים ,האוהדים הריעו וקראו

בשמי: “סאן! סאן! סאן! ” אני מסתכל על אמא שלי ועל הבעת פניה המודאגות, מנסה לעודד אותי לקום. הרופא הגיע בצעדי ריצה ובדק לי את הקרסול, הוא ריסס לי ספריי נגד כאבים, שהיה קר וקצת כואב אך עזר לי לקום ולעמוד ואפילו להמשיך לשחק, הסתכלתי על אמא שלי שהייתה מרוגשת בדיוק כמוני לקראת המשחק החשוב הזה…ואמרתי לעצמי שאני לא מוותר ואם אני מצליח אני ממשיך לשחק ולא נותן לכאב להשתלט עליי. אמא שלי מחאה לי כפיים יחד עם הקהל והמשכתי לשחק. זה נתן לי כוח ומוטיבציה להוכיח שאני מסוגל.

המשכנו לשחק, מסרתי כדור לקפטן והוא הבקיע גול! אני וחבריי לקבוצה קפצנו משמחה ואושר.

לאחר המחצית הקבוצה השנייה הבקיעה גם גול והתוצאה הייתה 2:1 לטובת הקבוצה שלי ביתר טוברוק.

לפתע פתאום הקפטן של מכבי נתניה נפל על הדשא וקיבל מכה חזקה שנאלצו להוציא אותו מהמשחק. אני ניצלתי את המצב והצלחתי להבקיע גול, שער שלישי לטובתנו בדקה ה-99, איזה אושר איזה התרגשות איך שמחתי.

המשחק הסתיים עם ניצחון שלנו, התחבקנו קפצנו שרנו ואבן נגולה מליבי שאני אחרי המשחק החשוב ועם ניצחון ביד! עלינו לחצי גמר!!!!

אמא שלי רצה לחבק אותי והחמיאה לי על הגבורה והמשחר המצוין.

הייתי גאה בעצמי שלא נרדמתי כל הלילה משמחה. עלינו לחצי גמר!!!