ללילי יש כלב בשם שוקו. לכל מקום לילי הלכה לטייל איתו: בואדי, בגינה, בחצר, ובכל מקום אפשרי. יום אחד שלילי רצתה להוציא את שוקו, שוקו ממש רצה לצאת ומשך את החגורה שלו ולילי נפלה במדרגות ושברה את היד.
ההורים שלה רצו למסור את שוקו לצער בעלי חיים, אבל לילי לא הרשתה להם, גם אם הפיל אותה. ההורים של לילי אמרו לה” צריך לעשות משהו לגבי זה”. אבל לילי אמרה: “לא!”. “אבל זה כדאי כי אם זה יקרה שוב, לא נוכל שהוא יהיה בבית” אמרו ההורים שלה. לילי התחילה לבכות.. ההורים שלה ניסו “אולי תבחרי כלב אחר”. “לא!” לילי אמרה להורים “אני רוצה את שוקו”. התעקשה. “טוב ננסה ניסיון אחרון” אמרו ההורים.
לילי שמחה מאוד מאוד אבל משהו אחד הפריע לה. למה שוקו נעלם לי? “שוקו…” היא קראה אבל לא מצאה אותו. הלכה לילי לחפש אותו בגן שעשועים, בבית, ברחוב ומתחת לשולחן שלה. אבל לילי לא מצאה אותו בשום מקום.
היא התחילה לבכות. הפעם לא כמו מקודם, היא לא הפסיקה לבכות. היא לא רצתה לאכול ולשתות כלום. החברים רצו לשחק איתה והיא לא רצתה. עד שפתאום קפץ לה רעיון מושלם מאוד. אולי שוקו הלך לסבתא שלה או לדודה סימה או לחברים שלה. החליטה לילי ללכת לכולם לחפש את שוקו. לילי חיפשה בכל מקום.. אבל שוקו לא היה שם.
זה כאב לה בלב מאוד. ההורים רצו לנחם אותה ושאלו שוב אם היא רוצה כלב חדש. לילי לא רצתה. היא רצתה רק את שוקו. “טוב” אמרו ההורים “את רוצה אוגר? חתול? מה את רוצה? תגידי לנו.”
אבל לילי לא רצתה כלום. רק את שוקו. “איפה שוקו? אני לא רוצה כלב אחר או חתול או אוגר. אני אוהבת את שוקו. מה אתם לא אוהבים אותו? לא משנה! אני אסתדר לבד. אני אמצא אותו”.
הלכה לילי לחדר שלה וחשבה רק על שוקו שלה. איך הם שיחקו וטיילו ביחד. החליטה לילי “עכשיו אני רוצה להתאמץ יותר לא לחשוב על דברים עצובים. כדי לחשוב על דברים משמחים. הלכה לילי לשחק עם החברים, לעזור להורים, לצחוק ולעשות שטויות.
ואז עלה רעיון מדהים במוחה! לתלות שלטים וציור של שוקו ולשים ואת מספר הפלאפון או של אימא או אבא.
רצה לילי ותלתה על הבתים בכל השכונה, שלטים של שוקו. לפתע שמע ילד שקורא לה. הסתובבה וראתה ילד שמחזיק את שוקו. קפצה משמחה ורצה לחבק את הכלב האהוב שלה. אמרה לו לילי “איפה מצאת את שוקו? אמר לה הילד שהוא ראה את שוקו נכנס לבית שלו דרך הדלת הפתוחה ולא הבין מי הוא. “יצאתי החוצה לבדוק איפה הבעלים וראיתי אותך תולה שלטים עם ציור שדומה למי שנכנס אלי הביתה”. אמרה לילי “תודה רבה לך! אני ממש שמחה” “איזה נס ה’ עשה לי. נס מדהים ושוב תודה לך ילד נחמד מאוד”.
שאלה אותו לילי: “תרצה לטייל איתי ועם שוקו לפעמים?” אמר הילד “בסדר. אשמח מאוד. תודה ולהתראות, לילי”.
לילי חזרה הביתה. ההורים שמחו לראות את שוקו וכמובן התנצלו בפניו. ומאותו יום לילי והחבר החדש הלכו לטייל ביחד עם שוקו בואדי, ברחוב, בגינה ובגן המשחקים ולילי שמחה מאוד שיצא דבר משמח מהמקרה המצער.
הסוף
מגישה: תמרה גראזי
לילי עם שוקו הכלב
ללילי יש כלב בשם שוקו. לכל מקום לילי הלכה לטייל איתו: בואדי, בגינה, בחצר, ובכל מקום אפשרי. יום אחד שלילי רצתה להוציא את שוקו, שוקו ממש רצה לצאת ומשך את החגורה שלו ולילי נפלה במדרגות ושברה את היד.
ההורים שלה רצו למסור את שוקו לצער בעלי חיים, אבל לילי לא הרשתה להם, גם אם הפיל אותה. ההורים של לילי אמרו לה” צריך לעשות משהו לגבי זה”. אבל לילי אמרה: “לא!”. “אבל זה כדאי כי אם זה יקרה שוב, לא נוכל שהוא יהיה בבית” אמרו ההורים שלה. לילי התחילה לבכות.. ההורים שלה ניסו “אולי תבחרי כלב אחר”. “לא!” לילי אמרה להורים “אני רוצה את שוקו”. התעקשה. “טוב ננסה ניסיון אחרון” אמרו ההורים.
לילי שמחה מאוד מאוד אבל משהו אחד הפריע לה. למה שוקו נעלם לי? “שוקו…” היא קראה אבל לא מצאה אותו. הלכה לילי לחפש אותו בגן שעשועים, בבית, ברחוב ומתחת לשולחן שלה. אבל לילי לא מצאה אותו בשום מקום.
היא התחילה לבכות. הפעם לא כמו מקודם, היא לא הפסיקה לבכות. היא לא רצתה לאכול ולשתות כלום. החברים רצו לשחק איתה והיא לא רצתה. עד שפתאום קפץ לה רעיון מושלם מאוד. אולי שוקו הלך לסבתא שלה או לדודה סימה או לחברים שלה. החליטה לילי ללכת לכולם לחפש את שוקו. לילי חיפשה בכל מקום.. אבל שוקו לא היה שם.
זה כאב לה בלב מאוד. ההורים רצו לנחם אותה ושאלו שוב אם היא רוצה כלב חדש. לילי לא רצתה. היא רצתה רק את שוקו. “טוב” אמרו ההורים “את רוצה אוגר? חתול? מה את רוצה? תגידי לנו.”
אבל לילי לא רצתה כלום. רק את שוקו. “איפה שוקו? אני לא רוצה כלב אחר או חתול או אוגר. אני אוהבת את שוקו. מה אתם לא אוהבים אותו? לא משנה! אני אסתדר לבד. אני אמצא אותו”.
הלכה לילי לחדר שלה וחשבה רק על שוקו שלה. איך הם שיחקו וטיילו ביחד. החליטה לילי “עכשיו אני רוצה להתאמץ יותר לא לחשוב על דברים עצובים. כדי לחשוב על דברים משמחים. הלכה לילי לשחק עם החברים, לעזור להורים, לצחוק ולעשות שטויות.
ואז עלה רעיון מדהים במוחה! לתלות שלטים וציור של שוקו ולשים ואת מספר הפלאפון או של אימא או אבא.
רצה לילי ותלתה על הבתים בכל השכונה, שלטים של שוקו. לפתע שמע ילד שקורא לה. הסתובבה וראתה ילד שמחזיק את שוקו. קפצה משמחה ורצה לחבק את הכלב האהוב שלה. אמרה לו לילי “איפה מצאת את שוקו? אמר לה הילד שהוא ראה את שוקו נכנס לבית שלו דרך הדלת הפתוחה ולא הבין מי הוא. “יצאתי החוצה לבדוק איפה הבעלים וראיתי אותך תולה שלטים עם ציור שדומה למי שנכנס אלי הביתה”. אמרה לילי “תודה רבה לך! אני ממש שמחה” “איזה נס ה’ עשה לי. נס מדהים ושוב תודה לך ילד נחמד מאוד”.
שאלה אותו לילי: “תרצה לטייל איתי ועם שוקו לפעמים?” אמר הילד “בסדר. אשמח מאוד. תודה ולהתראות, לילי”.
לילי חזרה הביתה. ההורים שמחו לראות את שוקו וכמובן התנצלו בפניו. ומאותו יום לילי והחבר החדש הלכו לטייל ביחד עם שוקו בואדי, ברחוב, בגינה ובגן המשחקים ולילי שמחה מאוד שיצא דבר משמח מהמקרה המצער.
הסוף
מגישה: תמרה גראזי
