מאת: גלעד סקורוחוד.
כיתה: ה
מחנכת: עדי אופיר
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
לו הייתי יכול לקבל כלב
ביום שבת בבוקר כאשר שיחקתי בבובות שלי, הגיבור במשחק שלי היה בובה בדמות כלב.
אז עלה רעיון במוחי.
רצתי לחדר הורי אשר הם נחו במיטתם וצעקתי: “אמא אני רוצה כלב חום!”
“אולי נחשוב על זה כשיתקרב יום הולדתך” ענתה אמא.
“אוף” אמרתי ורצתי לחדרי והמשכתי לשחק.
ובאמת, כאשר עברו שלושה חודשים הגיע יום הולדתי.
שרנו שירי יום הולדת יחד עם השירים שהדלקנו בטלוויזיה, וכאשר אמא הוציאה מהמקרר את העוגה התפלאתי מאוד כשראיתי עוגה בת שלוש קומות עם קרם שוקולד לבן וחום וסוכריות גדולות בכל מיני צבעים.
“וואו, אמא את אופה עוגה טוב מאוד!” אמרתי.
ואז כיביתי את כל הנרות והתחלנו לאכול את העוגה.
לקחתי פרוסה, ועוד פרוסה, וגם הורי לקחו כמה פרוסות עד שנגמרה העוגה.
לא שכחתי את המתנה שמאוד רציתי , אז אמרתי לאמא:
“אמא!! איפה המתנה שלי?? אני מאוד מתרגש לקבל כלב!!”
אמא הביאה לי את המתנה ואני פתחתי אותה בקוצר רוח.
ובמקום כלב הוצאתי בובת כלב גדולה עם כתמים לבנים, כתומים ושחורים.
“מה זה?” נעלבתי מאוד וכמעט שבכיתי.
“זוהי בובת כלב” ענו הורי בפה אחד.
“אתם הרסתם לי את היום הולדת!” צעקתי והתחלתי לבכות.
“רציתי כלב! לא בובת כלב” התחלתי ממש ליבב כמו תינוק.
“אבל…” רצו הורי להרגיע אותי אך ברחתי מהם לחדרי ולא שמעתי מה הם אמרו. בכיתי והדמעות שזלגו מעיני הרטיבו את הכרית.
כעבור שעה קלה הפסקתי לבכות כי שמעתי נביחות רמות אבל גם חלשות מחדר הוריי.
ובדיוק כאשר הנביחות הפסיקו אבא שלי נכנס לחדרי.
“לך תראה מה הבאנו לך. אל תבכה. כשאתה בוכה זה רק גורם לי ולאימך צער.”
“טוב אני עוד מעט בא!” ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיני ורצתי לחדר הוריי.
אמא שלי החזיקה כרית עם שמיכה בידיה ומשהו זז בפנים.
לא הספקתי להגיד כלום ואמא אמרה “תראה מה הבאנו לך!”
והורידה את השמיכה ואת הכרית. והנה! קפץ משם כלב, לא חום אך עדיין כלב שחור עם עיניים צהובות כזהב עם אישונים קטנים שחרחרים.
“וואו!!!” צעקתי ורצתי לכלב.
הוא התחיל לנבוח “הב! הב! הב!” הרמתי אותו לידיי ורצתי אתו לחדרי.
למחרת, הוא אכל איתי. הוא אכל, כמובן, גרגירי אוכל בצבע חום לכלבים.
ולא תאמינו, הוא גם סידר איתי מערכת לבית הספר!!
הוא לקח בעדינות בשיניו את הספרים והכניס אותם לתיק ולא קרע את הספרים.
אחר כך ישבתי וליטפתי אותו.
וכך היה מתנהג יום יום עד עצם היום הזה.
