להפוך לימון ללימונדה
אי שם בכפר הארנבים הנמצא בדרום אוסטרליה התעורר ג’ינק בבוקר ומיד עלו המחשבות בראשו: ‘שיעור ראשון על הבוקר ספורט. ווהו!’
“מתוק, הכנתי לך אוכל” אמרה אימו של ג’ינק. “אני כבר יוצא”, אמר ג’ינק. נעלי ספורט – יש. מים – יש. אני יוצא אמא.”
“ביי מתוק”. אמרה אימו.
לה ללה ללה לה, שר לעצמו ג’ינק, אך כשהגיע לבית הספר הוא ראה משהו שלא נעים לראות על הבוקר. ברוק וחבריו הבריונים.
“תראו מי הגיע. החנון!” אמר ברוק בטון מתנשא.
ג’ינק איגרף את ידו;
“חושב שאתה חזק, מה?” אמר ברוק.
ג’ינק פתח בריצה מהירה ובזינוק ישיר קפץ מעל הבריונים ורץ לאולם הספורט.
“היום נלמד משחק חדש חברים” אמר המורה. “כן! איזה כיף!” התלהבו התלמידים. אחרי השיעור ג’ינק התכוון לצאת מאולם הספורט אך פתאום נתקל במשהו.
“היי, מה אתה נתקע בי?!” ג’ינק הבין שזה ברוק. “הפעם לא תצליח להתחמק” אמר ברוק. ג’ינק התעצבן. כבר נמאס עליו היחס המזלזל והאלים של ברוק. הוא חיפש מילוט אך לא היתה דרך מוצא. פתאום ראה ג’ינק את הברזייה, מעליה מדף עציצים ומעליו חלון מרובע גדול.
“מחפש מוצא?” שאל ברוק, “תנחש – אין,.”
“דווקא יש,” אמר ג’ינק וזינק על הברזייה, קפץ אל מדף העציצים ויצא מהחלון שמעליו. בעקבותיו שמע קריאה רמה: “אם לא תבוא למגרש המשחקים היום בשעה חמש כולם ידעו שאתה סתם פחדן עלוב.”
בשיעור חשבון לא יכל ג’ינק להתרכז (ברוק ירק עליו מסטיקים על השיער) אך כשחזר הביתה מהלימודים הבין שהוא חייב לחשוב מה לעשות, ואז היכה בו הרעיון.
בארבע חמישים וחמש ג’ינק יצא לפארק.
“תראו מי החליט להגיע” אמר ברוק.
“כן, כן, כולם יודעים כמה אתה חזק וגדול ברוק, אך אני חשבתי למה שלא נעשה קרב של חכמה?
“כן” התלהם מישהו בקהל, “הגיע הזמן שנראה כמה אתה חכם!”
“סתום. וכן, אני נענה לאתגר. דבר,” אמר ברוק.
“אוקי, חשבתי על זה שאם אתה יכול לגרום לכולם להרביץ, אז בוא נראה אם אתה יכול לגרום להם לעשות משהו שימושי. עוד מעט יגיע החופש, נכון?”
“כן”, אמר ברוק בחוסר סבלנות.
“אז כל אחד יעשה דוכן לימונדה ומי שירוויח הכי הרבה גזרים יזכה בכך שהשני לא יציק לו יותר לעולם והוא גם יקבל את כל הגזרים. דיל?
“דיל”, אמר ברוק.
הגיע החופש וג’ינק תיכנן מה יעשה; “אני הולך לעשות גלגלונים וג’גלינג לילדים כדי שהוריהם יבואו לקנות להם את הלימונדה” אמר ג’ינק לאימו.
ברוק לא התקדם כל כך. כל מה שעשה זה לצעוק על העוברים ושבים “בואו לקנות!” בקול רם כל כך שרק הבריח את הקונים. בסוף החופש ספרו שניהם את הגזרים שהשיגו וגילו שלג’ינק יש מאה שישים וארבעה גזרים ולברוק היו רק מאה ושלוש גזרים שאותם השיג מבני משפחתו המאוימים על ידו.
ברוק נאלץ להודות שג’ינק פשוט יותר טוב, נחמד וחכם ממנו ומאז לא הפריע לו יותר.
ג’ינק לעומתו הבטיח לעצמו שלעולם לא יהיה כמו ברוק, תאב ריבים ורוע. הוא החליט למסור את רוב הגזרים לנזקקים ואת השאר נתן למשפחתו.
כשברוק ראה זאת, צבט לו בלב, ולהפתעת בני ביתו, הוא החליט שגם הוא יכול לעזור והחליט להשתנות. ברוק וקיבל על עצמו לעזור יותר לאימו האלמנה בבית בתור התחלה.
