יום אחד מנחם הלך לטייל ביער, מרחוק הבחין בפתח של מנהרה.
מנחם חשש להיכנס לתוך המנהרה כי הייתה חשוכה. הוא שב לביתו שבקצה היער, נכנס לחדרו וחיפש את הפנס שאביו הרצל נתן לו מתנה כשחגג יום הולדת 8. חיפש וחיפש עד שמצאו במגירת הארון שלו.
לפנס שלו הייתה חשיבות רבה גם כי קיבל אותו מתנה מאביו וגם כי היה מיוחד במינו כזה שכמעט ולא רואים בשום מקום.
מנחם שב למנהרה כשהגיע הדליק את פנסו והחל לצעוד לתוך המנהרה.
לפתע שמע קולות מוזרים שריחפו מעליו, הביט למעלה וראה עטלפים. הוא פחד מאוד ונבהל.
כתוצאה מכך הפנס שלו נפל והתרסק לרסיסים.
איך אני אתקדם שאל את עצמו? הכל חשוך כל כך ולא רואים כלום!
בעודו מתלבט מה עליו לעשות ראה מנחם אור קטן מבצבץ זה היה מין ניצוץ שעשה לו חום בלב וחיוך על פניו.
התקדם מנחם בזהירות כשמעל ראשו עדיין מתעופפים העטלפים וככל שהתקדם כך האור שראה נהיה גדול יותר ויותר.
הלך מנחם במשך שעה ארוכה בתוך המנהרה וכאשר הגיע אל סופה ועמד בפתחה נגלה לפניו מראה קסום של נוף עוצר נשימה מתחתיו זרמו נחלים צמחו פרחים ועצים ומסביבו היו המון חיות מכל הסוגים.
מנחם כל כך נפעם שבקושי הצליח למלמל לעצמו מילה או שתיים.
הוא כל כך רצה להישאר ולחיות בקסם הזה אך זכר שהוריו מחכים לו בבית ועוד מעט כבר תרד השמש ועליו לחזור במהירות.
מנחם רצה לחזור אך נזכר כי הפנס שלו נשבר ואין לו דרך להאיר את המנהרה.
הוא ישב וחשב ולא מצא שום רעיון, כמעט והתייאש עד שבאה גחלילית קטנה ולחשה לו: ילד מתוק אל תפחד אני אאיר לך את המנהרה עם מעט מאורי עד שתגיע לקצה השני שלה ותוכל לחזור הביתה בבטחה.
מנחם עמד בפליאה איך יכול להיות שהגחלילית הזאת מדברת ואני מבין?!
היא לחשה לו שוב בוא נתקדם תכף מחשיך לגמרי ולא אוכל לצאת מהמנהרה כדי לא להתבלבל ולא למצוא את פתחה אני חייבת גם לחזור לביתי ולמשפחתי בדיוק כמוך.
מנחם החל להתקדם בזהירות יחד עם הגחלילית וכך הביא אותו לפתחה של המנהרה. אמר לה מנחם תודה רבה לך ושה’ יאיר דרכך כפי שהארת את דרכי ,התעופפה הגחלילית.
מנחם החל לרוץ לכיוון ביתו ורואה את הוריו מחכים לו כבר בפתח הדלת קצת מודאגים, היכן היית ילדי היקר? שאלה אמא.
למה לקח לך כל הרבה זמן להגיע הביתה שאל אבא?
בואו ניכנס הביתה ואספר לכם הכל.
הסוף.
